ב-8 באוקטובר, למחרת פתיחת מלחמת חרבות ברזל, פתחה שדולת הגמלאים בחיפה בשיתוף עם קרן רוטנברג מוקד סיוע לאזרחים ותיקים. את המוקד מאיישים מתנדבים והוא מספק לפונים אוזן קשבת למצוקתם, סיוע ראשוני וייעוץ, ובעת הצורך הוא מפנה אותם לגורמי מקצוע בשירותי הרווחה העירוניים, לגורמי רפואה ולעמותות שונות.
כמעט חודש חלף, והמוקד מונה כבר 106 מתנדבים, חמישה או יותר בכל משמרת, מבוקר עד ערב, שמתקשרים לאזרחים ותיקים לפי רשימות שמיות של העירייה, הרווחה והשדולה. את כל האופרציה הזו מתפעל זהר בן-דוד, שמגיע בכל בוקר ב-9:00 והוא כמעט תמיד האחרון לסגור את האור בערב. בן-דוד גייס את כל הידע שלו בניהול פרויקטים, והוא אחראי על שיבוץ המתנדבים ותפעול המוקד.
לבן-דוד סיפור חיים מרתק. לפני 38 שנים, בזמן שהותו בצ'ילה, שם עבד בפרויקט ביטחוני, הוא הכיר את ג'סיקה קונטררס סוארז. בשנת 1999 השניים נישאו, והיא אם שלושת ילדיו. בני המשפחה נדדו בין ארצות שונות עד שקבעו את משכנם במדריד, בירת ספרד, שם הם ניהלו אורח חיים יהודי והיו פעילים בקהילה המקומית. לפני ארבע שנים הגיע בן-דוד לישראל בעקבות בתו הקטנה בת ה-16 שעלתה ארצה במסגרת פרויקט "נעלה" של הסוכנות היהודית. היא למדה בפנימיית הדסים באבן יהודה והחליטה להישאר בארץ.
"אמרתי לה שבגלל שהעברית שלה לא כל כך טובה ושהביורוקרטיה הישראלית תהרוג אותה, אגיע לעזור לה להתחיל להסתדר ולהתאקלם בישראל", הוא מספר, "ואז פרצה הקורונה ולא יכולתי לחזור לספרד. במקצועי אני מהנדס מחשבים ומנהל פרויקטים, והתקבלתי לעבודה במשרד הבריאות בזמן שאת כולם פיטרו. עבדתי קשה מאוד, ואני חושב שגם קצת תרמתי, בעצם לא קצת, הרבה. סיימתי שם פרויקט גדול ועברתי לעבוד בבנק הפועלים, שם נאמר לי שרוצים אותי להרבה שנים. אמרתי 'בכיף, אני רוצה להשתקע פה, אני לא מעוניין לעזוב'. אבל אחרי שנה הם אמרו לי שבגלל קיצוצים הם נאלצים לשחרר אותי".
כל הזמן הזה היית פה לבד?
"עם בתי. אשתי נשארה במדריד ביחד עם בתנו הבכורה. היה לנו בן שבגיל 13 נפטר לאחר ארבע שנים של מאבק בסרטן המוח. זה קרה לפני 13 שנה, ב-2010. היה סיפור גדול בזמנו כי לא רצו לקבור אותו בבית הקברות היהודי מכיוון שהגיור הקונסרבטיבי שלו לא מוכר. זו היתה ההנחיה של הראשון לציון דאז הרב שלמה עמר לקהילה היהודית במדריד – לקבור אותו מעבר לגדר. לאשתי זה כאב מאוד".
גידלתם את שלושת הילדים כיהודים?
"לחלוטין. השמות של שלושתם הם שמות ישראליים – לגדולה קוראים בתיה סיגל, לבן קראו גיא שמואל ולקטנה קוראים טל ליאורה. הם למדו בבית הספר היהודי אבן גבירול במדריד, והשתתפנו באופן פעיל בקהילה היהודית – גם בקונסרבטיבית וגם באורתודוכסית. יש לנו מסמך מהרב הראשי של מדריד וגם מהרב של קהילת הקונסרבטיבית על הפעילות שלנו".
אתה לא מעוניין לחזור לספרד ורעייתך רוצה לעשות עלייה.
"אני אפילו לא חושב לחזור לשם, ולכן החלטנו שאשתי תעשה עלייה. כבר יותר משנתיים אנחנו מנסים דרך הסוכנות להשלים את התהליך, אבל הוא תקוע. בהתחלה טיפל בנו בחור נחמד, ואני זה שדיברתי איתו אישית כי אשתי לא מדברת עברית. הוא ביקש מסמכים כמו אישור גיור ותעודות יושר, וסיפקנו לו את כולם. לאשתי גם היה ריאיון אישי, ולצורך כך היא הגיעה ארצה. נאמר לנו שהכל בסדר, רק שהיו חסרות שתיים-שלוש תעודות והתבקשנו להראות את המקור לשליח הסוכנות בספרד. גם את זה עשינו, אבל לפני קצת פחות משנה, הבחור שטיפל בנו עזב והמחליפה שלו אמרה לאשתי שהזכות לעלות ארצה נשללה ממנה כי התיק ריק. איתי בכלל לא רצו לדבר".
מה זאת אומרת?
"לא רצו לדבר איתי כי לטענתם זה לא מענייני מכיוון שלא מדובר בי. ואז ביקשו ממנה עוד מסמכים בלתי אפשריים כמו תעודות יושר מצ'ילה ומקולומביה, אבל לשם כך היא היתה צריכה לטוס לשם. הבאנו תעודת יושר מספרד כי גרנו שם, אבל זה לא הספיק להם. גם ביקשו מסמכי גיור ונשאלו שאלות על מה היא למדה ואיך. כבר אין לנו קשר עם הרב שלימד אותה בשנת 1996. ניסיתי להפעיל קשרים דרך ידיד קרוב שהיה מנכ"ל משרד החוץ ושגריר ישראל בצ'ילה, בקולומביה ובספרד, אדם בעל השפעה רבה, ושום דבר לא עזר. מסתבר שגם איתו סירבו לדבר. בקיצור, הדלת סגורה, אין למי לדפוק. באחת מהשיחות האחרונות עם אשתי אמרו לה שהיא יכולה לעשות את זה דרך משרד הפנים בגלל שהיא נשואה לאזרח ישראלי. נכון, היא יכולה, אבל זו לא עלייה. היא תקבל מעמד של תושב, ואולי בעוד כמה שנים היא תקבל אזרחות".
טקס חופה שני של זהר ונעמי-ג'סיקה בן-דוד שנערך השנה בישראל לחיזוק הקשר, עם התלית והכובע של בנם שנפטר
רוצים להישאר מעודכנים?
אם אפשר לעקוף את הסוכנות, למה לא לעשות זאת?
"אני לא צריך את כל ההטבות של העלייה, לא את כרטיס הטיסה לישראל, לא את ההטבה של סל הקליטה בסך של 5,000 שקל וגם לא קניית רכב חדש. כל ההטבות האלו לא נוגעות אלי. מה שחשוב לי שהיא תקבל ביטוח בריאות מהיום הראשון שהיא מגיעה כי היא לא אשה בריאה. בספרד יש לה ביטוח בריאות מלא, היא מקבלת את כל התרופות בחינם, ופעם בחודש יש לה בדיקת מעקב. לכן אני מבקש לעשות את תהליך העלייה. חשוב לי שיכירו בכך שמגיע לה לעלות לישראל מתוקף חוק השבות ומגיע לה להיות מבוטחת בביטוח בריאות. אנחנו נתקלים בדלותת אטומות. לא מוכנים להיפגש איתי, וגם כשאשתי מבקשת הם מערימים קשיים, עד שהיא איבדה את הסבלנות. היא שואלת כמה יהודים יש שמנסים לעשות עלייה ולא נותנים להם את האפשרות".
הרזומה שלך לא עומד לזכותך?
"אני בן למשפחה שכולה, שני האחים שלי נפלו במלחמת השחרור, בן דודי נפל במלחמת יום כיפור. שירתי בצה"ל חמש שנים, שנתיים מהן בשירות קבע, עבדתי בתעשייה הביטחונית במשך שבע שנים וגם בחברות ישראליות בארץ ובחו"ל. אני לא איזה ארחי פרחי שאתם זורקים ממקום למקום, ואם אני רוצה להיפגש עם מישהו אל תגידו לי שזה רק עניין של אשתי ואיתי לא מוכנים לדבר. אשתי ואני זו יחידה אחת, אנחנו משפחה".
עכשיו היא בארץ.
"אשתי הגיעה לפני כחודשיים לטקס קבלת התואר של הבת שסיימה את לימודיה. הטקס היה אמור להתקיים ב-12 באוקטובר, אז אין טקס, חברת התעופה ביטלה את כל הטיסות ויש מלחמה. בזמן שהיא כאן ניסינו כמה פעמים לקבוע פגישה עם מישהו ממחלקת העלייה כדי להבין למה הם מבקשים מסמכים שאין לנו שום אפשרות להשיג אותם. לדוגמה, עבדתי בקולומביה במסגרת אחד מהפרויקטים, ואשתי היתה שם איתי אבל כתיירת. פניתי לשגרירות קולומביה, והם ענו לי שהם לא מספקים תעודת יושר למי שלא היה תושב או אזרח. אני רוצה פגישה כדי להבין מה הבעיה, זה הכל. אני בטוח שהאדון שאחראי על התיק יכול לעזור, ואם הוא לא יכול אז היא לא תעשה עלייה. בסדר, אז יש יהודי בעולם שלא יכול לבוא לארץ".
ובצר לך כתבת לנשיא המדינה יצחק הרצוג, שהיה יו"ר הסוכנות היהודית.
"נכון. במכתב סיפרתי לו קצת עלי ועל ג'סיקה, ששמה בישראל הוא נעמי, ואיך הכרתי אותה בזמן שהותי בפרויקט ביטחוני בצ'ילה לפני 38 שנים. סיפרתי לו שהיא עברה גיור כהלכה בארצות הברית בקהילה אוהבת ומחבקת, קהילת 'אהבת שלום' בראשות הרב ברוך (אלברטו) זייליקוביץ', שהיה גם הרב שהדריך אותה במשך כמה שנים והכין אותה לקבלת עול מצוות ולכניסה ליהדות. כתבתי לו שאשתי עדיין מתגוררת בספרד בגלל הסירוב של הסוכנות לאשר לה עלייה על מנת להתאחד עם משפחתה. בגלל שאנחנו חסרי אונים מול הביורוקרטיה וההתעללות שאנחנו עוברים בשנה האחרונה וכל קשר עם אנשי הסוכנות נחסם לחלוטין – למרות שבעבר הייתי בקשר טוב עם פעיל הסוכנות שהביא אותנו כמעט עד לסוף התהליך – אשמח להתערבותו לאשר לנעמי-ג'סיקה עלייה לישראל במסגרת חוק השבות, דבר שמגיע לנו בצדק. לסוכנות לא היתה בעיה להביא את בתנו לארץ. הרי מה זה פרויקט 'נעלה'? נוער עולה לפני ההורים. אז הנוער כבר עלה, עכשיו תביאו את ההורים. זה מה שאני רוצה".
והמכתב התקבל?
"המכתב התקבל ונאמר לי שהעניין בטיפולו. איך הוא מטפל בזה אינני יודע, אבל הוא בן אדם יוצא מגדר הרגיל".
נשיא המדינה יצחק הרצוג (צילום: אבי קנר)
ג.ד.
הייתי מוכן לפגוש את מר זהר בן דוד בעניין הבאתה של אישתו לישראל. אני עוסק בהגירה בישראל כבר משנת 2003 עם רקורד עשיר בתחום. 0547405723