שמעון סבג: בחזית ובעורף
כבר ביום המתקפה הרצחנית של החמאס, כשהעורף והצבא עוד היו שרויים בהלם, מנכ"ל עמותת יד עזר לחבר שמעון סבג הסב את מערך ההתנדבות שלו, שבימי שגרה פועל למען קשישים וניצולי שואה, למערך סיוע לכוחות צה"ל ולתושבי הדרום.
"כבר בשעה 15:00, כשעוד נשמעו יריות, היינו בדרום", מספר סבג, "הבאנו אוכל מוכן ומים לאנשים שהסתגרו בבתיהם מחשש להימצאות מחבלים. גם בדמיון הפרוע ביותר איש לא האמין שיקרה דבר כזה. חילקנו גם מארזי עוגיות לפצועים בבתי החולים באשקלון ובבאר שבע. באמצעותנו גויסו 15 מיליון שקל מתחילת המלחמה, ובכסף נרכש ציוד, בעיקר אפודים קרמיים, שכבר הועברו לחיילים".
כעת, לאחר יותר משבועיים שבהם התמקד סבג בסיוע לצה"ל, הוא חוזר לסיוע שאותו הוא מכנה "הומניטרי" – השגרה שלו ושל העמותה. "עכשיו אנחנו שבים לעזור לעורף", הוא אומר, "לפני ארבע שנים קיבלתי מכולה מלאה בצעצועים כמו לגו ומכוניות, תרומה מארצות הברית, ושמרתי אותה לעתות מלחמה. אנשים אמרו לי 'שטויות, לא תהיה מלחמה' אבל התעקשתי לשמור אותה כי אמרתי לעצמי שאלוהים יודע מה יהיה. היום אני רואה שצדקתי, למרות שתמיד חשבתי שתהיה מלחמה קשה בצפון ולא בדרום. כולנו זוכרים את מלחמת לבנון השנייה ב-2006".
לסבג גם יש בשורה: "הקהילה היהודית במיאמי מגייסת ציוד ליד עזר לחבר שיגיע בשני מטוסי תובלה. מדובר בעיקר בחיתולים ובמזון לתינוקות, כדי שיהיה לנו כאן הכל".
באמצעות יד עזר לחבר פונו כ-170 קשישים מהדרום אל היישוב יבניאל בגליל התחתון. "לעמותה יש שם בית, ואנחנו דואגים להם למיטות, לאוכל ולמעקב רפואי. גם בחיפה אנחנו נערכים לקליטתם של עוד 120 קשישים ונשכן אותם בבית של העמותה ברחוב קסל. כבר עתה מתגוררים שם 120 קשישים באופן קבוע, אבל נוכל לסדר מקום למפונים, וגם התקנו שם גנרטור. מי שהכי סובלים בתקופות כאלה הם הקשישים והאוכלוסייה המוחלשת".
שמעון סבג במרכז הסיוע של עמותת יד עזר לחבר (צילום: ג'ו הירש)
יוסי כהן: מקלט לכולם
השריר הכי גמיש בגופו של יוסי כהן, מנכ"ל ושותף בחברת נקסט אורבן כוזהינוף גרופ להתחדשות עירונית, הוא הלב. הוא פועם רגיל, אבל בשעת צרה הוא מתרחב וגדל, ותמיד יש בו מקום להכיל עוד פנייה לעזרה שהוא מקבל לאורך כל שעות היממה. בחודש אפריל השנה, בעקבות כוננות שהיתה בארץ, פנו אליו תושבים מודאגים משכונת שער עלייה, אשר מתגוררים באחד ממתחמי הפינוי-בינוי שהחברה שלו אמורה לחדש.
"המקלטים שלהם היו אטומים במשך שנים והם ממש חששו", מספר כהן, "פנינו לעיריית חיפה שטענה שאלו מקלטים פרטיים ולא ציבוריים, שהם נאטמו על ידה לבקשת התושבים בעקבות מעשי ונדליזם והשתלטות של גורמים עבריינים, ומשכך, היא לא יכולה להשמיש אותם. כשהתחיל האירוע באותה שבת הנוראית, התושבים פנו אלי שוב, והפעם מפלס הלחץ שלהם הרקיע שחקים. לכן החלטתי לטפל בעניין ללא דיחוי. לפני חצי שנה נאמר לנו שהעירייה מנועה מלפעול בשטח פרטי אך היא תברך על כל יוזמה של בעלי הנכסים לשפץ את המקלטים השייכים להם, וכך עשינו".
העבודה היתה קשה, אך נדרש היה לבצע אותה במהירות. "יצאנו למבצע – אנשים שלי ביחד עם אנשי מקצוע שחלקם עשו זאת בהתנדבות מלאה. בהתחלה היינו צריכים לפתוח מעברים למקלטים באמצעות גיזום ופינוי, ואז לפתוח את הדלתות האטומות, לנקות, לצבוע ולחבר למים ולחשמל. השמשנו 11 מקלטים בשכונה, ותוך כדי תנועה טיפלנו גם במחסנים ברחובות נתיב חן ומימון שמעוני ששימשו מקלטים לפני עשרות שנים, וגם אותם ניקינו. פעלנו ברוב מתחמי ההתחדשות העירונית שלנו, והתקווה שלי היא שנקבל סוף סוף אישורים לפעול, ונשחרר את התושבים מהצורך לחפש מרחב מוגן כי יהיו להם ממ"דים בבתים. שמחתי לשמוע שגם העירייה התעוררה והחלה להשמיש מקלטים בשכונות המוחלשות בעצמה. זה הזמן של כולנו להתאחד ולעשות, פחות לחפש קרדיטים, רק חבל שזה קורה בזמן מלחמה ולא בשגרה".
הצוות של יוסי כהן משפץ מקלט
המכללה האקדמית גורדון לחינוך: שגרה ויציבות
המכללה האקדמית גורדון לחינוך הקימה מערך התנדבות וסיוע למען ילדי הדרום והצפון, שבו מתנדבים סטודנטים וחברי סגל. הפעילות מתקיימת מתחילת המלחמה במרכז סיוע שהוקם במכללה.
מדי יום בשעות הבוקר מלמדים סטודנטים את ילדי הגנים ובתי הספר אשר פונו מביתם, ובשעות אחר הצהריים מתנדבים הצוותים במקומות שונים שאליהם הגיעו מפונים ומעבירים לילדים פעילויות וסדנאות בנושאים של טכנולוגיה עשירה, מדעים וניסויים, רובוטיקה, יצירה, אמנות, סטוריטלינג, תנועה ומקצב, ODT, מעגלי שיח ויצירת משחקים. נוסף על כל אלה מתוכנן סיור מודרך בחיפה.
האקדמית גורדון גם מטפלת בבקשות שונות שמתקבלות מעמותות, מצטרפת למערכי תמיכה טלפונית לבני נוער, מעבירה הרצאות לקהלים שונים, מסייעת בהוסטלים ומתגברת למידה לקראת בגרויות.
כמו כן מציעה המכללה את מעונות הסטודנטים הבין לאומיים שלה לסטודנטים מאזורי העימות ותורמת ציוד כגון מחשבים ואייפדים מחודשים.
סגן נשיא האקדמית גורדון יגאל שייניס: "מדינת ישראל נמצאת באחת מהשעות הקשות שידעה. המכללה כמוסד חינוכי מוביל מאמינה שעלינו לסייע ככל הניתן על מנת לעזור למפונים מכל חזיתות הלחימה. לכן החלטנו לצאת בפעילויות התנדבותיות, באיסוף כספים ובקיום סדנאות העשרה חינוכיות לילדי העוטף על מנת לייצר עבורם שגרה ויציבות".
האקדמית גורדון מזמינה מקומות בצפון שמארחים מפונים ליצור עמה קשר לתיאום פעילות וסדנאות. לפרטים: 04-8590123.
פעילות לילדי העוטף (צילום: המרכז האקדמי גורדון לחינוך)
רוצים להישאר מעודכנים?
סלע בינוי: בחזית ההסברה
כבר מיומה הראשון של המלחמה נרתמה חברת סלע בינוי למאמץ הלאומי כשפתחה חמ"ל התנדבותי של עובדיה אשר מרכז את בקשות הסיוע של לוחמי צה"ל. החברה תורמת ציוד בסיסי, ציוד טקטי, פריטי לבוש ומצרכי מזון לכמה גדודים בעוטף עזה וברחבי הארץ.
"עוד באותה שבת ארורה יצרה איתי קשר אמא של לוחם מדובדבן שגויס מעכשיו לעכשיו ואמרה שהבן שלה שלח לה תמונה של האפוד הקרמי שהוא קיבל ושהיא מודאגת", אומר סמנכ"ל השיווק של סלע בינוי תומר אולמן, "מיד נרתמנו לעניין וסייענו לרכוש 62 אפודים קרמיים. שלחנו גם קסדות, גרביים, גופיות, תחתונים, אוכל ושתייה ליחידת דובדבן שמוצבת בדרום".
בחזית נוספת – מלחמת התודעה במרחב הדיגיטלי – נרתמה החברה להסברה הישראלית ופתחה חמ"ל הסברתי של מתנדבים בתחומי מדיה, קריאייטיב ויצירת תוכן. ליוזמה שותפים המועמד לראשות העיר יוסי שלום שעובד בסלע בינוי והיועץ האסטרטגי רמי רוזן ששימש בעבר ראש מטה משרד הבינוי והשיכון.
"אנו רואים חשיבות עליונה במאמץ ההסברתי של מדינת ישראל בעולם", אומר אולמן, "כשהבנו שיש חזית נוספת במרחב הדיגיטלי היה לנו ברור שמחובתנו להיכנס מתחת לאלונקה ולעשות כל שביכולתנו לעזור בנושא. אנחנו מגייסים דוברי שפות כדי שיפיצו תכנים מקוריים ותכנים קיימים, יתרגמו אותם ויפיצו אותם לגורמים בעלי חשיפה גדולה בעולם כמו משפיעני רשת ועמותות פרו ישראליות. יזמנו שיתופי פעולה מול מוסדות אקדמיים, ארגונים ציוניים וארגונים פרו ישראליים בארץ ובעולם להפצת המסרים והתכנים. המטרה היא לשנות את דעת הקהל בעולם ולהפיץ כמה שיותר כי התחרות היא קשה בגלל החיסרון המספרי שלנו".
תומר אולמן (צילום: תום סיימון)
יובל קאופמן: מצפון ומדרום
בשגרה עושה יובל קאופמן את מה שהוא הכי אוהב – לבדר את החיפאים – עם הופעות מוזיקליות, הצגות והרצאות במועדון הביט במרכז הכרמל שאותו הוא מנהל. בחירום הוא הופך למפלצת של עשייה.
"זה כעשור אלעד אטיאס ואני משמשים בתפקידי התנדבות שונים ומובילים את הסניף החיפאי של האגודה למען החייל ששוכן בבית החייל", מספר קאופמן בצניעות ומקפיד לפרגן לכל העוסקים במלאכה, "לאורך השנים אנחנו מקפידים לחבר בין הקהילה לצבא ולדאוג באופן שוטף לתרומות. כאשר פרצה המלחמה, כגוף אזרחי של מתנדבים שפועל ישירות מול היחידות הצבאיות, המתנו להנחיות המדויקות מצה"ל, וכשקיבלנו אור ירוק להתחיל לפעול, יצאנו לדרך".
מה זה אומר?
"הדבר הראשון שעשיתי – ועל כך אני מודה למנכ"ל אתו"ס יגאל זאבי שנענה לבקשתי – היה להקצות לנו את היכל הספורט ברוממה. הקמנו שם חמ"ל שפועל לפי רשימות מסודרות שהצבא מעביר לנו. חברנו לאנשים מדהימים שעוזרים לנו בניהול השוטף, וגם להם מגיעה תודה ענקית – שלומי מורצקי, אוראל עוז, שלומי פורמן מרוטרי חיפה ויוסי כהן. אנחנו פועלים כל העת גם בגיוס התרומות הגדולות, ופנינו גם לקהל הרחב בבקשה שיביא תרומות של מוצרים שהצבא ביקש. זה מדהים – אני מדבר על עשרות אלפי אריזות שהגיעו בשבועיים וחצי, ובהערכה גסה עברו אצלנו יותר מ-150,000 מוצרים. החמ"ל התרחב תוך כדי תנועה, ופתחנו עוד עשרות נקודות איסוף בחיפה ובקריות".
ואיך משנעים את כל הציוד הזה?
"פתחנו חמ"ל נוסף של שינוע. אנשים מדהימים, שכל הזמן עוברים בין הבסיסים ושטחי הכינוס, משנעים חבילות ומנות חמות לצפון ולדרום. השף רונן ורה מעמיס בשרים, יורד לדרום, פותח מנגלים ומכין ארוחות לחיילים הקרביים. במקביל יצרנו גם חמ"ל קהילה שבו אנחנו מקבלים עשרות אלפי תרומות, עובדים בשיתוף פעולה עם המפונים מהצפון ומהדרום, ומעבירים אליהם בגדים, משחקים וצעצועים. כל האנשים האלה עושים הכל בהתנדבות, כל יום מבוקר עד לילה. אנחנו משתפים פעולה עם חמ"לים אזרחיים שנפתחו בחיפה, כמו באחוזה ובקרית חיים, עם מרכזי מיל"ב ועם רשת אמונה, וזה כיף שכולם פועלים תחת המטרייה הזו. וכן, זה עושה טוב ושמח על הנשמה. כולי תקווה שבקרוב נסגור את החמ"ל הזה, ננעל על בריח ולא נתפעל אותו יותר. שבפעם הבאה שנפתח אותו יהיה כדי לחגוג ניצחון".
יובל קאופמן ואלעד אטיאס במרכז של האגודה למען החייל
רוית בל: ספסלי האמפתיה
לפני כשנתיים סיימה רוית בל ארבע שנות לימוד בקורס מנחים לתקשורת מקרבת (Nonviolent Comunication), ותוך זמן קצר היא יזמה והפיקה את פסטיבל כרמל לתקשורת מקרבת – פסטיבל שכונתי נודד שמתקיים פעמיים בשנה ואשר בו פותחים תושבי כרמליה את בתיהם ומארחים סדנאות בתחומי כמו הורות, זוגיות, יחסי עבודה ותקשורת מקרבת ביני לבין עצמי.
מלחמת חרבות ברזל אילצה את בל לדחות לאביב את הפסטיבל השישי שאמור היה להתקיים בימים אלו ממש, והיא גייסה את כל הידע המקצועי שרכשה לטובת מיזם חדש בשם "ספסלי אמפתיה" שיתקיים מחר (שישי) ובשבת בשלוש שכונות.
"זהו מיזם חלוצי שמתקיים לראשונה בישראל והוא יתקיים בכרמל, בהדר ובקרית אליעזר", מספרת בל, "עשרה מתנדבים מפסטיבל כרמל יאפשרו לכל אדם לחוות הקשבה אמפתית לפי גישת תקשורת מקרבת ללא שיפוטיות, ביקורת או דעות".
איך הגעת לרעיון הזה?
"הרעיון עלה בהשראת הרצאת TED של הפסיכיאטר דיקסון צ'יבנדה שנחשפתי אליה, ובה הוא מספר על הכשרה של סבתות להקשבה בספסלים ציבוריים באפריקה. זה התחבר לי לנושא הפסטיבל שיזמתי ושהפך להצלחה כבירה, אשר מטרתו היא לקדם שפה של שלום בבית, בקהילה ובין תרבויות. המטרה של פרויקט הספסלים היא לאפשר לכל המעוניין להתנסות בחוויה של הקשבה מלאה. קרל רוג'רס, תיאורטיקן מרכזי בזרם ההומניסטי של הפסיכולוגיה, אמר 'כאשר מישהו באמת שומע אותך בלי להעביר עליך ביקורת, בלי לנסות לקחת אחריות עליך ובלי לנסות לעצב אותך, זאת הרגשה ממש נהדרת. כאשר הקשיבו לי וכאשר נשמעתי, אני מסוגל לקלוט מחדש את העולם שלי בדרך חדשה ולהמשיך. זה מדהים כיצד בלבולים שנראים חסרי תקנה הופכים לזרמים שוטפים ואפילו בהירים, כאשר אנחנו נשמעים'".
ואיך זה יקרה בפועל?
"בשישי ובשבת בשעות 15:00-11:00 ניתן להגיע לספסלים באופן ספונטני או להזמין שיחה מראש בהרשמה מוקדמת. בכרמל מדובר בספסל בשדרות הנדיב 9, בהדר בספסל ברחוב מסדה 20 ובקרית אליעזר בספסל ברחוב צה"ל 41. בחרנו בספסלים האלה כי מרחבים מוגנים נמצאים במרחק של דקת הליכה – ספריית בית יד לבנים ברחוב הירקון 48, הכרמלית ברחוב מסדה 11 והמקלט בבית הספר רעות לאמנויות ברחוב צה"ל 41".
הספסל ברחוב מסדה
תגובות