"אבא שלי תמיד אמר 'באנו בחסד לארץ, ויגיע הזמן שלנו להחזיר'"

כאשר סי פונג, הבעלים של המסעדה הסינית יאן יאן בעיר התחתית, התבקשה להירתם ולשלוח מנות לחיילי צה"ל, היא לא היססה לשנייה. במשך לילה שלם בישלו פונג ואנשי צוות המסעדה מנות על טהרת המטבח הסיני, ולמחרת כבר היו מוכנות 500 מנות שנשלחו לחיילים בצפון.

אולי יש מי שירימו גבה לנוכח הצטרפותה למאמץ המלחמתי של העורף למען צה"ל, אבל מי שמכיר את סיפורה האישי של פונג יודע שנפשה של פונג נקשרה בגורל המדינה מהרגע שבו רגלה דרכה בארץ.

בסוף שנת 1979, כשהיתה בת 15, נמלטו פונג ומשפחתה – הוריה ושלוש אחיותיה – מהמשטר הקומוניסטי של צפון וייטנאם שכבש את סייגון (מאז שונה שמה להו צ'י מין סיטי), בירת הדרום, לאחר הפסקת מעורבותה של ארצות הברית בדרום מזרח אסיה. במשך חודשים הם היטלטלו בספינה בין מדינות שונות באסיה שסירבו לקבלם, עד שראש הממשלה דאז מנחם בגין החליט בצעד הומניטרי לקלוט בארץ 300 פליטים, ובהם 100 מנוסעי הספינה.

על התגייסותה למען החיילים מספרת פונג: "פנתה אלי יפעת קלו לביא ושאלה אם אני יכולה לתרום אוכל לחיילים. מיד השבתי שאעשה את זה בשמחה. בהתחלה דובר על 100 מנות, ואחרי חצי שעה יפעת התקשרה שוב ואמרה שהביקוש הוא הרבה יותר גדול ושצריך 500 מנות. אמרתי שאני מוכנה לתת הכל. החלטתי שנכין אוכל שחלקו בשרי וחלקו טבעוני-צמחוני. הלכתי לעשות שיעורי בית איך אני בונה את התפריט. באמצע הלילה התחלנו לעבוד על המנות – אני ועוד שבעה אנשים. בישלנו המון אורז, בסביבות 100 ק"ג, חתכנו המון ירקות כי האורז בא עם ירקות כמו בצל וגזר, ואז חתכנו המון חזה עוף. סיימנו ב-12:00 בצהריים, ואז הגיע נהג כדי לקחת את האוכל לחיילים. אז התברר שחסרות 20 מנות כדי להשלים ל-500, והשלמנו את החסר עם מנות נודלס. זו היתה חוויה".

האוכל הועבר אל חנה שוסטרמן ובעלה דוד, בני מושב לימן בצפון, שהם בין היחידים שלא הסכימו להתפנות ממנו. שטוירמן התחילה לבשל לכיתת הכוננות במושב, אירחה אותם לארוחת שישי ופתחה את ביתה ללינה ומקלחות. היוזמה התרחבה, וכעת היא מאכילה גם את חברי כיתות הכוננות בבצת, בחניתה ובראש הנקרה. קלו לביא, אשר מיודדת עם שוסטרמן, לקחה על עצמה לגייס כמה שיותר תרומות בחיפה ופנתה בין השאר לפונג. את 500 המנות מיאן יאן התנדב להסיע הנהג צחי, ששינע את הכל ללימן.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

את יודעת למי הגיע כל האוכל?

"בהתחלה לא ידעתי לאן המנות הולכות, ואחר כך נודע לי שקיבלו אותן מילואימניקים שהפכו את היישובים המפונים בצפון לבסיסים זמניים. אין להם שם אוכל, ובגלל שהיישובים צמודים לגבול והפכו לשטח צבאי סגור, אין מסעדות שהם יכולים להזמין מהן".

לפונג היה ברור מלכתחילה שהיא מתגייסת למאמץ הלאומי: "מובן מאליו שצריך לעזור וצריך לתת. שני הבנים שלי נמצאים במילואים מהיום הראשון למלחמה, וכך גם האחיינים שלי. יש לי בן קצין ובן צנחן, אז לא היתה פה שאלה בכלל. הבטחתי שאבדוק עם ספקים אם הם מוכנים לתרום מצרכים כמו אורז או נודלס, ואז נכין מנות מוקפצות. אני אבשל, וגם אתייג את האנשים שתורמים".

כמו כל בעלי המסעדות בארץ, גם יאן יאן סובלת מירידה חדה בהכנסות מאז תחילת המלחמה. "לא חשבתי על זה", היא אומרת, "למרות שברור שקשה מאוד לתרום 500 מנות. לפני שבועיים תרמתי גם 30 מנות לחיל הים. הכנו אגרולים, נודלס עם עוף, עוף עם שומשום ועוד כמה מנות, ושלחתי אותן לבסיס של חיל הים עם שליח של המסעדה".

פונג אמנם רתמה את כישרונה הקולינרי להתגייסות הכללית של העורף, אבל משפחת פונג המורחבת מגויסת כולה לטובת המדינה. "אחותי דאו שגרה באוסטרליה עוזרת לתרגם לסינית סרטונים לטובת המדינה, ואחותי השנייה ני, שגם עזרה לי בהכנת המנות, מתראיינת בערוצי טלוויזיה באסיה, עושה הסברה לישראל ומבקשת מהצופים שם להתפלל למען האנשים בארץ. אנחנו אוהבים מאוד את ישראל. אבא שלי תמיד אמר 'אנחנו באנו בחסד לארץ, ויגיע הזמן שלנו להחזיר בתמורה על כל האהבה ולתת מעצמנו'. אנחנו מודים על כל החסד הזה שבזכותו התקבלנו פה ועשה אותנו למי שאנחנו היום. נפשנו נקשרה בגורל המדינה".

עובדי מסעדת יאן יאן עם משלוחי המזון (צילום: יפעת קלו לביא)