"מה שרואים בתקשורת זה אחוז קטן ממה שקרה במציאות"

בשבת בבוקר, 7 באוקטובר, צפצפו שני מכשירי המירס, הטלפון הנייד והטלפון הקווי של ישראל רביבו, והדיווחים על מתקפת טילים לעבר יישובי הדרום ומרכז הארץ החלו להגיע. מאז שרביבו התחתן בשנת 2005, את שמחת תורה הוא חגג תמיד בבית הוריו באשדוד, אך השנה, לראשונה, הוא, אשתו רנה וארבעת ילדיהם נשארו בקרית אתא. רביבו – חרדי בן 39 שמתנדב בזק"א ובאיחוד הצלה, כבר רגיל שהשבת שלו מופרעת לעתים קרובות בגלל קריאות מצוקה. הוא ראה שההודעות לא פוסקות ושיש דיווחים על חדירת מחבלים ליישובי העוטף, והבין שמדינת ישראל עומדת לחוות אסון גדול.

"במוצאי שבת כבר התארגנה קבוצה של מתנדבים לצאת לאזור המסיבה לאחר שהתחלנו לקבל דיווחים על עשרות גופות מפוזרות בשטח וקריאות על כך שצריכים את הסיוע שלנו", הוא מספר במונוטוניות מצמררת, "למחרת באור ראשון יצאתי עם קבוצת מתנדבים נוספת באמבולנס, והמקום הראשון שהגעתי אליו היה שטח המסיבה סמוך לקיבוץ רעים".

היה לך מושג לקראת מה אתה הולך ומה אתה עומד לראות?

"לא, אנחנו פשוט עובדים על אוטומט. אתה יודע שצריכים אותך שם, ואתה לא שואל שאלות".

אתה מתנתק לגמרי מהמחשבות?

"באותו הרגע כן, כי אנחנו באים לעשות את העבודה מתוך שליחות, מתוך ידיעה שאם הגענו לשם כנראה שיש לנו כוחות על שלאחרים אין, גם לא לשוטרים ולאנשי כוחות הביטחון. גם בשגרה אנחנו רגילים להיחשף למראות קשים בזירות של אסונות או של מוות בלתי טבעי. שוטרים שמגיעים לזירת אירוע מכוונים אותנו פנימה למציאת הגופה כי הם לא מסוגלים להיכנס ונשארים מחוץ לזירה. הפעם זה לא היה דומה בכלל – אתה מגיע לטבח של אנשים שבאו לחגוג, לעשות שמח ולהתנתק מהשגרה".

מה ראית?

"אנשים זרוקים בתעלות ליד הכביש, אנשים ברכבים שרופים, משפחות שלמות, ילדים, כולם מתים. פשוט מספר מטורף של הרוגים, כולל בעלי חיים ירויים, בתים ורכבים שעלו באש. לא השאירו משהו חי, אתה מרגיש שהכל מת. שחטו שם ילדים וזקנים ודברים שאני לא רוצה להעלות על דל שפתותיי. ראיתי דברים מזעזעים – גופות שקשרו אותן האחת לשנייה, ראשים ערופים".

אתה ראית את כל אלה?

"כן. אבל היו דברים אפילו קשים יותר. משטח המסיבה אספנו כל דבר שנקרה בדרך. אספנו 30 ו-40 גופות וזה לא נגמר, וככל שאתה מתקדם אתה מבין שהתופת היא הרבה יותר גדולה ממה שדמיינת. שלושה אמבולנסים חברו אלינו ואחר כך הגיע הרביעי. העמסנו את הגופות האחת על השנייה, וכשהבנו שזה לא מספיק הגיעה משאית קירור, והעמסנו עשרות גופות".

ישראל רביבו ומתנדבי זק"א נוספים אוספים ממצאים בדרום (צילום: דוברות זק"א)

"גם עכשיו מוצאים בשטח עוד ועוד גופות"

לרביבו יש בקרית אתא עסק לניקוי יבש – מכבסת המגהצת – ובבקרים הוא משמש משגיח כשרות במגזר הערבי. בשנת 2000, כשלמד בירושלים בזמן האינתיפאדה השנייה, הוא נחשף לפיגועים ולמראות קשים, עבר קורס עזרה ראשונה ומאז משמש כחובש בהתנדבות באיחוד הצלה. בזק"א הוא מתנדב באופן רשמי מאז האסון בכרמל. רביבו חשב שראה כבר הכל, אבל דבר לא הכין אותו לתופת שאותה הוא פגש בדרום.

"כל ערב אני חוזר הביתה בסביבות, ישן שעתיים, מקסימום שלוש, וב-6:00 בבוקר כבר חוזר לדרום. ככה במשך שבועיים", הוא ממשיך, "בימים הראשונים עדיין היו בשטח מחבלים. כשהגענו לאזור רעים הבנו שיש חילופי אש בתוך היישובים – כפר עזה, בארי, נחל עוז. היו כל הזמן צרורות של נשק קל, RPG, מטוסים של חיל האוויר, מסק"רים. הבומים ששמעתי זה לא אמיתי. למזלי, מאז אינתיפאדת הסכינים בירושלים אני נושא נשק, וכל זמן שעבדנו שם החזקתי ביד אחת בנשק כי הזהירו מפני חדירת מחבלים והייתי צריך לגונן עלי ועל החבר'ה, והיד השנייה נתונה בכפפה, מרימה שקית עם גופת ילד שמצאנו בבית שעלה כולו באש. פרצנו לממ"דים עם לום כדי לבדוק מי נעול שם. לא נתפש שאנשים מסוגלים לרצוח ולטבוח ככה, בלי טיפת רחמים. קשה מאוד לראות את המראות האלה, ואני רוצה לחדד – מה שראינו זה לא מה שמספרים בתקשורת. מה שרואים בתקשורת זה אחוז קטן ממה שקרה במציאות".

מגוננים עלינו.

"גם מי שחי איתם ועבד איתם והעסיק אותם – גורלו היה מיתה. משפחות שלמות נמחקו. אספנו גופות, וכל גופה נסרקה על ידי היחידה לפינוי פצצות כדי לוודא שאין גופות ממולכדות. ואת רואה את המחבלים – כל אחד עם עשרות רימונים, קלצ'ניקוב, תחמושת, RPG. הם התארגנו הרבה זמן כדי להיכנס עם כל האמל"ח הזה ולרצוח אנשים".

פיניתם גם גופות של מחבלים?

"עשינו גם את זה כי קיבלנו הודעה מהמל"ל (המועצה לביטחון לאומי; ח"ה) שיש צורך חשוב להביא את כולם. אז אחרי שסיימנו עם מי שידענו בוודאות שהוא יהודי, התחלנו בימים האחרונים לאסוף גם את גופות המחבלים".

מה מרגישים? עדיין מרגישים שזו שליחות?

"הסתכלנו על דבר אחד – שאם נביא עוד גופה ועוד אחת של מחבלים, אולי זה יציל חטוף או נעדר שנמצא בשבי החמאס. היה חשוב לנו לעשות את העבודה הזו, עם כל רגש הנקמה שיש לנו, עם כל הכעס והעצב. האמנו שאם לא נעשה את זה, החטופים עלולים להישאר לנצח בעזה. ואני מדבר על מאות גופות של מחבלים שאספנו, הם הגיעו בחמולות. ראיתי לפחות 1,000 גופות של מחבלים בימים הראשונים, אבל גם עכשיו מוצאים בשטח עוד ועוד גופות".

כמה גופות של מבלים אספתם בשטח המסיבה?

"אספנו יותר מ-150 רק בתוך המסיבה, אבל היו עוד המון גופות בתוך וליד הרכבים, כאלו שניסו להימלט. אנשים באו לרקוד ולשמוח, ופתאום ברגע אחד הכל נגדע. אנשים ניסו להימלט ברכבים ופשוט ירו בהם בתוך הרכב, והוא דמם ונעצר באמצע הבריחה. ואני מדבר על מאות רכבים שהיו שם".

איך יודעים לשייך שם לגופה?

"בשטח לא עסקנו בזיהוי. סימנו בטוש בצורה מסוימת גופות של יהודים כשהיה זיהוי ודאי. קיבלנו הנחיה מהצבא איך לסמן גופה של מחבל, ואם היה ספק, כשלא ידענו אם זה אזרח שהיה עם נשק או מחבל, סימנו בצורה אחרת. העברנו את כל הגופות למחנה שורה, שם נערך תהליך הזיהוי לפי טביעות אצבע, שיניים, DNA, היכרות אישית וכו'. בכל זירה היה איתנו איש צבא או ראש צוות שלנו, וכשהוצאנו גופות מבית מסוים סימנו מאיפה הן נלקחו. למשל, אם זה היה חייל ממוצב נחל עוז, כתבנו איפה הוא נמצא – בשירותים, בחמ"ל או בחדר כדי להקל על מלאכת הזיהוי בשורה. כל מה שיכול להקל על התהליך צירפנו לגופות".

לא פגשת ניצולים?

"לאחר שלושה ימים קיבלנו דיווח על אח ואחות שמסתתרים על עץ באזור המסיבה. פחדנו לגשת לשם למרות שהיינו חמושים, וביקשנו מהצבא שיצטרף אלינו. קיבלנו נ.צ איפה הם נמצאים, וביחד עם כוח של הצבא הגענו למקום ואיתרנו אותם. אני לא יודע איך הם הצליחו לתקשר אחרי שלושה ימים ולהגיע אלינו כדי שנסייע להם להיחלץ משם. אני מאמין שכשתסתיים המלחמה יתגלו עוד גופות של אנשים שניסו להסתתר. אני מאמין שיימצאו עוד גופות גם של מחבלים וגם של אזרחים".

ישראל רביבו על רקע בית הרוס בעוטף עזה (צילום: דוברות איחוד הצלה)

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

"אני אף פעם לא שואל למה זה קורה"

ועכשיו נשאלת השאלה איך ממשיכים מפה. "אני לא יודע, אבל הרבה שואלים", אומר רביבו, "אני מקבל טלפונים מחברים מהארץ ומחו"ל, חיזוקים מכל מקום בסגנון של 'כל מה שאתה צריך, אנחנו לרשותך, תמשיכו בחסד שאתם עושים'. כל חיזוק כזה נותן לי את הכוח להמשיך. כרגע אני לא מתעסק בטראומה של עצמי, אני קודם כל רוצה לסיים את המלאכה הזו. כמובן שאחר כך נדאג לעצמו. הארגונים שלנו ידאגו לנו לפסיכולוגים. נכון לעכשיו, אני לא יכול נגיד שסיימנו את המלאכה בדרום, אבל התחלנו לדלל כוחות. אני ראש צוות בזק"א בצפון, כך שהעיניים נשואות כעת לכיוון חיזבאללה. ביום שישי לקחנו 16 מתנדבים שלנו למחנה ציפורית להכשרה של טביעות אצבע, למקרה שיקרה אותו הדבר בצפון. אנחנו לא יודעים מה מצפה לנו, ולכן אנחנו בכוננות".

כמה שעות אתה ישן בלילה?

"אני אדם דרוך, וכל הודעה מקפיצה אותי. אני זמין 24/7, גם בשבת, ולא רק עכשיו אלא תמיד. אני מחובר גם לחדשות, לשני מכשירי מירס ולטלפון נייד, כך שאני ער כל הזמן, אבל מנסה לנמנם".

אני לא מקנאה באשתך.

"אף אחד לא מקנא בי אבל כולם גאים בי. אני יודע שאם אני לא אעשה את זה, אין מישהו אחר שיעשה. חשוב לנו שכל אחד יגיע לקבורה ולתת לו את הכבוד האחרון".

יש לך מחשבות בקשר לאמונה, לאלוהים, למה זה קרה?

"אני אף פעם לא שואל למה זה קורה. כחרדי מאמין אני יודע שאם קורה משהו, זה לא קורה סתם. זה יכול להיות בגלל הרבה סיבות, אם זה במחלוקות או פילוגים בעם. אני לא מאשים אף אחד משום מגזר, אבל אנחנו צריכים לעשות חשבון נפש, כל אחד באופן אישי, לבדוק איפה היינו לא בסדר. אנחנו מקווים שבעזרת השם יהיו לעם ישראל בשורות טובות, ואולי בעקבות מה שקרה תהיה אחדות בעם. עכשיו אנחנו רואים את האחדות, את כל מי שבא לסייע ולתרום, וזה נהדר. חבל שרק בזמן אסון יש ערבות הדדית. בשעת צרה אין בינינו מחיצות – כולם נרתמים וזה יפהפה".

המגזר החרדי ספג לאחרונה המון השמצות.

"אבא שלי התעסק עם חללים במשך 30 שנה בשירות קבע, אחי עכשיו במילואים בפיקוד הצפון, ואני עשיתי שירות אזרחי באיחוד הצלה. אולי עד היום לא הסתכלו עלינו יפה, אבל עכשיו כל הדברים היפים והטובים שאנחנו עושים גלויים לכולם. כולם מברכים אותנו, מצדיעים לנו ותומכים בנו, אבל אנחנו עושים את זה כל השנה, אם זה באיחוד הצלה או בזק"א. כל ארגוני החסד מורכבים כמעט רק מחרדים, אבל יש גם חילונים, ערבים ודרוזים. כיף לשמוע מילות תודה ועידוד מאנשי הקיבוצים שעכשיו מבינים מי אנחנו. טנקים חולפים על פנינו וצופרים, חיילים מוחאים לנו כפיים, וזה ממש מחזק".

זק"א ואיחוד הצלה: אנשי חסד

ביום חמישי, 6 ביולי 1989, השתלט מחבל על ההגה של נהג אוטובוס אגד בקו 405 שעשה את דרכו מתל אביב לירושלים ודרדר אותו לתהום. היה זה פיגוע התאבדות ראשון מסוגו בארץ, וקיפחו בו את חייהם 16 איש ו-27 נפצעו. קומץ אנשי מעש וחסד רצו מירושלים לעבר הוואדי וחירפו נפשם כדי להגיש עזרה. היה זה למעשה הניצן של הארגון המוכר כיום בשם זק"א – איתור חילוץ והצלה, שאיגד תחתיו אנשים שנרתמו למלאכת הקודש של טיפול באופן מסודר ואחראי בזיהוי חללי פיגועים ואסונות, ובהיבטים ההומאניים וההלכתיים הכרוכים בשמירה על כבוד המת. תוך זמן קצר הפך הארגון, אשר מונה כיום אלפי מתנדבים, לזרוע חשובה ומסייעת בפעילות כוחות ההצלה והביטחון.

רעיון הצלה הוקם בניו יורק בשנת 1989, אז נוסד הגרעין הראשון של מתנדבי הצלה על ידי קבוצת אזרחים שלמדו קורס עזרה ראשונה במטרה לטפל בהתנדבות במקרים רפואיים באזור מגוריהם, עד להגעת אמבולנס. סניפי הצלה פעלו ללא תיאום ביניהם, אך בשנת 2006, עם פרוץ מלחמת לבנון השנייה, הובן הצורך ההכרחי באיחוד כל המתנדבים תחת ארגון גג אחד. ומכאן נולד שמו הנוכחי של הארגון – איחוד הצלה. כיום מונה הארגון יותר מ-6,500 מתנדבים, והוא מאושר כגוף מסייע רשמי בשעת חירום על ידי משרד הבריאות. מתנדבי איחוד הצלה לא גובים תשלום על הטיפול בחולים ובפצועים, הם פעילים 24 שעות ביממה, 365 יום בשנה, כולל שבתות וחגים.

ישראל רביבו בהפוגה בסניף איחוד הצלה (צילום: דוברות איחוד הצלה)