ביום שישי בערב קפץ למעצבת האופנה קרן שביט הפיוז. שיטוט במרחבי האינסטגרם חשף אותה לפוסט של שרה ארנט'ל, אמנית יהודייה מברוקלין שאחריה היא עוקבת לאור היכרות אישית בין השתיים. ארנט'ל שיתפה ציור שלה, תחת הכותרת "מלחמה היא לא התשובה", שבו היא מנסה ליצור סימטריה, כשברור לכל מהם יחסי הכוחות – מטוסים בשמים מלאי פצצות המכוונות לקרקע, וידיים אוחזות באקדחים מאיימות על שלוש דמויות. המרכזית שבהן מזילה דמעה כשהיא אוחזת בתינוק עירום, ולצדה שכובות שתי דמויות קטנות – ספק חיות, ספק מתות. גם בציור זה משתמשת ארנט'ל בשפה הגרפית שמזוהה איתה – מינימליסטית ופשוטה עם דמות נשית שחוזרת בכל יצירותיה, אך משתנה עם הזמן.
לפני קצת יותר משנתיים נכנסה שביט לבית קפה שנמצא בשכנות לחנות הגלריה שלה בעיר התחתית. היא הבחינה בבחורה שציירה ציורים בטושים, ציורים שהיא זכרה שכבר ראתה פעם, בקו אישי וייחודי שלא ניתן לטעות בזיהוי שלו. פשפוש מהיר במאגרי זכרונה גרם לה לשאול את הבחורה אם יכול להיות שהיא האחראית לכמה ציורי גרפיטי ביפו ובדרום תל אביב, שאותם שביט אוהבת במיוחד. הבחורה אישרה את הזיהוי, והמפגש המקרי של קפה של בוקר הסתבר כמפגש גורלות מרתק.
על המפגש כתבה שביט בדף הפייסבוק שלה: "אז מה הביא את שרה לחיפה ואלי? רצף מקרי של טעויות. ערב קודם היא חזרה ברכבת מקיבוץ הגושרים, וכשהגיעה לחיפה היא גילתה שפספסה את הרכבת האחרונה. מבואסת, היא מצאה הוסטל בקרבת מקום והעבירה שם את הלילה. בבוקר היא חיפשה בגוגל בית קפה מפנק בקרבת מקום. חושיה החדים הובילו אותה לקפה נעימה, ומשם נפתחה לשתינו הרפתקה אמנותית, ספונטנית, משותפת ומרגשת. פספוס שהבשיל ליצירת אמנות ברחוב. מהמפגש בקפה המשכנו לחנות שלי, הראיתי לשרה את הקיר שפונה לסמטה והצעתי לה להעניק לו חיים חדשים וליצור שם ציור קיר שלה, לראשונה בחיפה. במשך יומיים הנחתי לרגע בצד את כל התוכניות שלי ונשאבתי לקפסולת זמן. חוויה מרתקת שלא אשכח כל חיי. הטוטאליות, התשוקה והמחויבות של שרה לשלמות יצירתה סחפו אותי אל תוך הפרויקט הזה ואל מרוץ הזמן המופרע שהתלווה לסיומו. בין לבין הכרתי בחורה עמוקה ומרתקת עם עולם פנימי עשיר ועם תפישות מהפכניות. מדהים איך לפעמים לא צריך לזוז מהמקום, והחוויה מתגלגלת ומשחקת ישירות לידייך. עברתי יומיים מרוכזים ומרגשים, הרגשתי שאני בחו"ל, ותכלס לא זזתי מהבית".
שרה ארנט'ל בתהליך העבודה (צילומים: קרן שביט)
רוצים להישאר מעודכנים?
ארנט'ל נולדה בשכונת מאה שערים למשפחה חרדית בקהילת נטורי קרתא, וכשהיתה בת 3 היא עברה עם הוריה לברוקלין. כשהיתה נערה היא שודכה, ורגע לפני שאולצה להתחתן היא מרדה ועזבה את החיים שהכירה לטובת דרך חדשה שהובילה אותה להיות אמנית בינלאומית מצליחה. מאז תחילת המלחמה, הסטורי של ארנט'ל מלא במסרים פרו פלסטיניים. אמנם בלילה שבין שישי לשבת היא השתתפה בהפגנה משותפת לשני הצדדים במנהטן שקראה לשביתת נשק, אך המסר של שלום ואהבה לא הרשים את שביט. להיפך – זה שכנע אותה בכוונותיה של האמנית, והיא העלתה לסטורי צילום של הקיר החיפאי עם בקשה: "דרושה אמנית גרפיטי חיפאית שתמחק את החרפה ותצייר מעל".
שביט, התפוצצת.
"מדי פעם אני רואה דברים שלה ומגיבה, ופתאום ראיתי את זה. יש פה מישהי שהתבלבלה ותפסה את הצד הלא נכון. הציור שלה הוא יצירת אמנות וככזו, כל אחד יכול לפרש אותה אחרת. אבל למי יש מטוסים ופצצות בשמים? ומי זו הדמות המרכזית שצבועה בצבע חום שזה לא צבע שהיא משתמשת בו בדרך כלל. זה לרקוד על הדם שלנו, ואת זה אני לא יכולה לסבול. העליתי סטורי כדי שאנשים יבינו מה קרה פה, והחלטתי להתנתק ממנה".
היא שיתפה את הסטורי שלך וכתבה שהיא מנסה בכל כוחה למצוא אמפתיה כלפייך מכיוון שחשבה שאת אשה של שלום, ואת קראת לה תומכת חמאס בגלל ציור אנטי מלחמתי שלה.
"לא מעניין אותי מה היא אומרת. בתקופה כזו היא צריכה לחזק את העם הזה ולא להחליש. זו מישהי שאמורה לדאוג לעם שלה ושאמורה להיות מזועזעת ממה שקרה לנו. אין כאן סימטריה, לא יכולה להיות פה סימטריה. חיינו בתקופה שבלבלה את האנשים לגבי מה טוב ומה רע כי המון גבולות נפרצו. צריך להבין – כשהגבולות נפרצים, מתישהו זה מתפוצץ לך בפנים. לא סתם העם בחר עכשיו בערבות הדדית, ואנשים דואגים לאחר ולא לעצמם. התקווה שלנו הם האנשים שרואים מעבר לעולמם הצר. כל מעשי הגבורה חייבים לצאת החוצה כדי לעודד אנשים להיות גיבורים, ולהיות גיבור זה להתגבר".
איזה ציור היית רוצה על הקיר זה?
"אני רוצה ציור מעודד ומצמיח שנותן כוח, שאנשים יחלפו על פניו ברחוב ויתעודדו. גיליתי שרכשתי יצירת אמנות ממישהי שאינה בצד שלי. רק ביום חמישי כשהגעתי לחנות צילמתי את הציור כי היה אור כל כך יפה שנפל על הקיר. היום אני לא יכולה לראות את הציור שלה, הוא מעורר בי בחילה. כבר מחר יכסו את הציור פוסטרים של תמונות החטופים, ואחר כך אני רוצה שהקיר יהפוך לכר ליצירה חדשה. אני לא מוותרת, אני רוצה שתהיה עליו אמנות, אני גם לא רוצה שנתבוסס בדם שלנו אלא שנעסוק בצמיחה. כפתרון ביניים הפוסטרים זה מצוין, יכול להיות שאפילו הייתי עושה את הגרפיטי על זה – שמתוך המוות יוצא משהו חי. זה המסר – צמיחה, תקומה, תקווה, חוסן. אבל מעל הכל אני רוצה שזו תהיה אמנית אשה. יצירה של אלין מור תהיה מושלמת".
הסטורי של קרן שביט שאותו שיתפה שרה ארנט'ל (צילום: מתוך האינסטגרם)
שיר
למחוק את כל הגרפיטי מכל סוג שיש בעיר חיפה. זה סלמ'ס חסר תרבות ומעורר גועל .
מספיק עם תרבות הגרפיטי. אנחנו משלמים ארנונה גבוהה וחיים בזבל .
מי שרוצה גרפיטי שיצייר בתוך קירות הבית שלו ולא בחוץ.
מי מןעמד לראשות העיר שמרים את הכפפה למחוק ולאסור גרפיטי?
מאד פשוט
קחו צבע תעלו על סולם ותכתבו 1500 נרצחים וחטופים ותייגו את השמאל הלא שפוי בקרב יהודי ארה"ב
לאה
איזה קשקוש, יש גרפיטי מדהים בחיפה, זו אומנות רחוב מהממת וחשובה תרבותית וגם לתיירות, שמעריכים בכל העולם.
אתי שלום דוולמן
שיר
גרפיטי זו אומנות שמייפה את חוצות העיר זה חלק תרבות ובטח לא גועל.
למה למחוק?
לגבי הכתבה עצמה כן למצוא מישהי שתצייר .
נמרוד כ.
יש חרפות שאי אפשר למחוק.
גם לא עם צבע על הקיר.
זיו
תנסי את בנצי ברופמן- חפשי אותו באינסטגרם- באנגלית
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
את רוצה שהיא תהיה כמוך. אבל היא כמוה. ומן הסתם יש לה תפיסת מציאות שונה משלך שאני מניחה שהיא מצטערת על הרג של אנשים חפים מפשע בכל הצדדים ואת זה היא מביעה בציורים שלה שאת זה את רוצה למחוק וגם לא להקשיב למה שהיא אומרת, ובמקומם לשים תמונות של נרצחים שזה בטח יעשה טוב על הנשמה לדעתך. עוד אתר זכרון וצער כאילו שחסר לנו. זה עבודה נהדרת מעוררת תקווה ואת נלחמת בה וחבל. לא מכירה אותך. לא מכירה אותה למעט הציורים שלה הנהדרים ומה שהיא כתבה פה מהאינסטגרם. זה כמו לשרוף ספרים .. סליחה לא נחמד המלחמה הזאת שלך. צאי מזה בבקשה תנשמי ותעשי לעצמך משהו טוב. בברכה
יניב
זה לא אמנות זה זבל חסר כל כשרון.
יש עבודות גרפיטי מדהימות ויש אומני ציור קיר מדהימים זה פשוט זבל שלא מחדש כלום ראינו את הציור הזה כבר מיליון פעם בעבר אין פה שום חידוש סתם זבל חסר כל כשרון
משה
זבל של ציור מה יפה בציור הזה