אתמול (שישי) אחר הצהריים הגיעה אל טל דן הבשורה המרה על כך שבתה מיכל רואימי, בת 22 מנשר, נרצחה על ידי מחבלי החמאס במסיבת הטבע סמוך לקיבוץ רעים בשבת שעברה.
"לפני חמש שעות דפקו לי על הדלת", כתבה האם בכאב בדף הפייסבוק שלה, "זה הרגיש בדיוק כמו שמתארים את זה. כמו שתמיד רואים בסרטים. רק הפעם זה לא סרט, זה החיים שלי. קצינה במדים, חיילת נוספת ועובדת סוציאלית. זה היה השלב שמבחינתי הן יכלו להסתובב וללכת. לא צריך להגיד לי את מה שכבר הבנתי לבד. ההבעה על הפנים שלי כנראה היתה מספיק ברורה. שניים-שלושה משפטים טכניים על פרוצדורות, והדלת נסגרה אחריהן. הילדה שלי, mini me, רק בגרסה משודרגת, נרצחה. בת ה-22, שלא נתנה לשום דבר להרוס לה את שמחת החיים, שגירדה את הקצה של כל אקסטרים אפשרי, כבר לא תרקוד יותר את החיים. וזה לא נתפש. בשום צורה שהיא. וזה לא הגיוני. אין הגיון שיכול להגות כזה דבר. נגמרו לי המילים. רק יודעת שככה היא היתה רוצה שאזכור אותה".
שבוע של אי ודאות עבר על המשפחה. מאז היוודע דבר המתקפה הרצחנית על משתתפי המסיבה חיפשה דן כל פיסת מידע על מיכל. "היא שלחה לי ווטסאפ 'אני חיה', וחברה שלה שלחה לי 'לא לדאוג, למיכל אין קליטה'", סיפרה דן ביום ראשון, "ביקשתי ממנה לשלוח לי מיקום, היא שלחה לי אותו, ומאז נותק הקשר. היא היתה עם חברות, ודרכיהן נפרדו כי כל אחת ברחה למקום אחר. אני פה בבית החולים סורוקה בבאר שבע, ואיתנו ההורים של החברה. גם הם לא שמעו מהבנות. אנחנו מקווים שהן נשארו ביחד, אבל אין לנו מושג".
בהתחלה עוד היה זיק של תקווה שמיכל בריאה ושלמה, כששמה הופיע ברשימות של קיבוץ סעד, "אבל זה לא נכון. דיברתי עם מזכירות הקיבוץ שלוש פעמים, ומתברר שהרשימות לא נכונות", אמרה אז דן.
מועד הלווייתה של מיכל רואימי ז"ל יימסר בהמשך.
תגובות