חובבי גרפיטי בישראל מזהים מרחוק את עבודותיו של shimda, הלא הוא שמעון וונדה, אמן במשרה מלאה. גם חיפה משופעת בעבודותיו. אחת מהן, פורטרט עצמי, נמצאת ברחוב שיבת ציון והיתה חלק מפרויקט אמנות גדול שהתקיים ברחוב בדצמבר 2020.
וונדה (33), וזאת לא רבים יודעים, נולד וגדל בקרית ים והתחנך בבית הספר התיכון הדתי לוינסון. עוד לפני שהבין את המשמעות הענקית של המילה הזו "אמנות", היא היתה נוכחת בחייו מאז שהיה ילד. כשהחזיק מכחול, כל רעשי הרקע נעלמו, נשארה רק השלווה, הוא והיצירה. תמיד קראו לו "שמעון הצייר" ולמרות זאת, אמנות לא היתה הבחירה הראשונה שלו. הוא הלך ללימודי עתודה כהנדסאי אלקטרוניקה במכללת כנרת, ובשירות הצבאי גם עסק בתחום האלקטרוניקה והמחשבים בחיל האוויר.
האמנות תמיד בערה בו, אבל כל מה שקיבל מהסביבה היו שאלות ותהיות על איך יתפרנס, איך יצליח ללא קשרים מתאימים, ואולי באמת הגיע הזמן להיות רציני יותר. בגלל ההשכלה שלו והסביבה שבה גדל, לאמנות לא היה ערך. זה לא משהו שהמשפחה שלו הכירה. מבחינתם, אמנות היא תחביב בלבד ולא מקור פרנסה. כשהוא הבין שהוא יכול להתפרנס מהכישרון ומהאהבה שלו לאמנות ושהיא מקצוע כמו כל מקצוע אחר, הוא בחר בה. או שהאמנות בחרה בו. אין לו השכלה פורמלית באמנות, הוא מעולם לא למד באופן ממוסד, אבל יש לו תשוקה גדולה מאוד, והאמנות סירבה להיעלם.
להתחיל להתפרנס מאמנות לא היה עניין קל, אך וונדה ידע שהוא צריך להתמקד בעשייה באופן שוטף. הוא החל להפיץ את האמנות שלו ברשתות החברתיות – פייסבוק, אינסטגרם ויוטיוב. במקביל הוא פנה לעסקים והציע להם שדרוג לעסק בעזרת ציורי קיר, עיצוב לוגואים ועוד. אחת מהמטרות שלו, והוא ממש לא מתבייש להגיד אותה בקול רם, היא לפזר אמנות, להוסיף צבעוניות, להעניק לאנשים השראה.
וזה מה שהוא עשה לאחרונה בעיר הולדתו, בבית הספר התיכון שבו למד ואשר אליו חזר כדי ללמד בני נוער אמנות. זו היתה בשבילו סגירת מעגל, ואת החוויה הזו הוא לעולם לא ישכח.
פורטרט עצמי. עבודה של שמעון וונדה ברחוב שיבת ציון בוואדי סאליב (צילום: חגית הורנשטיין)
רוצים להישאר מעודכנים?
"באחד מהמפגשים שמתי לב למגרש הכדורסל של בית הספר – מגרש עזוב ואפור בלי טיפת חיים", מספר וונדה. "חשבתי לעצמי שאני חייב להירתם ולשדרג את המגרש הזה. לא ידעתי מתי אבל הבטחתי לעצמי שזה הולך לקרות ובגדול. הערך העליון של הפרויקט מבחינתי הוא האפשרות לתת לתלמידים את התחושה שהם מסוגלים לעשות הכל. כי אם אני הצלחתי להגשים את עצמי ולהתעסק במה שאני הכי אוהב, גם הם יכולים. בחרתי לצייר על המגרש שתי אגדות של כל הזמנים – מייקל ג'ורדן וקובי בראיינט. מי ייתן ומהמגרש הזה ייצאו בעתיד שחקנים ענקיים לא פחות".
זה לא פרויקט זול.
"במהלך למידת הפרויקט וקבלת הצעות המחיר לצבעים ולחומרים הגעתי לשחר רוגינסקי ושלמה הורוביץ מ-BG BOND צבעים. כשהם שמעו שהפרויקט הוא לא למטרת רווח אלא לטובת ילדי בית הספר, הם לא חשבו פעמיים והתנדבו לתת את כל החומרים הדרושים ללא תמורה. אני רוצה להודות גם למורה ענבל סיידה האלופה ולכל צוות בית הספר על החיזוקים והתמיכה, למנהל בית הספר תיכון דתי לוינסון שלמה קאפח, למנהל בית הספר שירת הים אבנר אוחיון, לבן וליאור פתאל על התיעוד של כל הפרויקט ולבוגר בית הספר ליאור דסטה שגר באזור שהתנדב לעזור בשלבי הסיום. אני ממש נרגש מהפרויקט הזה, זו סגירת מעגל מטורפת".
מייקל ג'ורדן וקובי בראיינט. ציור של שמעון וונדה (צילום: ליאור פתאל)
רעות
מדהים! כל הכבוד לאומן !