ביום שישי נסגר לצמיתות הסניף הנוה שאנני של שירות רם – המקום שבו ניתן היה למצוא כמעט כל חלק חילוף לכל מכשיר חשמלי ולהציל אותו רגע לפני שרוכשים מכשיר חדש. סגירת הסניף היא חלק מתהליך התייעלות וצמצום נזקים עתידיים, שנתיים אחרי שחנות הדגל בהדר חטפה סטירה מצלצלת.
ב-11 אפריל 2021 חשך עליו עולמו של חיים רוזן, תרתי משמע. שריפה שפרצה בחנות למצברי ליתיום הגובלת בחנות שלו – שירות רם הוותיקה ברחוב ביאליק בהדר – איימה לכלותה. האש החלה כמה דקות אחרי השעה 13:00 בבית המלאכה בקומת המרתף שהיה באותה שעה ריק מאדם. רוזן עצמו יצא להפסקת צהריים בקפה ביאליק, כפי שעשה ב-40 השנים שקדמו לשריפה, והוזעק למקום על ידי שני עובדיו שהיו בקומת החנות. הוא הגיע בריצה וניסה להפעיל צינור כיבוי, אך זה לא עזר, וכל שנותר לו היה לצפות מהעבר השני של הכביש איך מפעל חייו נשרף.
ל"כלבו – חיפה והקריות" הוא אמר אז: "כל ההיסטוריה של העסק חלפה לי מול העיניים. אוי, אני הולך לבכות עכשיו (בוכה). נזכרתי באלפי הלקוחות, באנשים שטיפלתי בהם במשך שנים, אנשים מבוגרים מאוד, כי מי לא הכיר את שירות רם? עברתי את הקורונה והכל היה בסדר, עברתי את כל המלחמות ושרדתי. הייתי רץ לאנשים המבוגרים הביתה, מביא להם את המוצרים המתוקנים, ועכשיו בקורונה לא לקחתי מהם כסף. מה אני אגיד לך, הכל רץ לי מול העיניים, העובדים הנאמנים שיש לי בעסק הזה (בוכה). אי אפשר לדמיין את זה. ויש כל כך הרבה אנשים טובים עכשיו שמנסים לעזור, אבל אני לא יודע איך הם יכולים לעזור לי. אצטרך לדאוג שהלקוחות ימשיכו לבוא כדי שאוכל להמשיך לפרנס בכבוד את ששת העובדים בחנות בהדר שהם כמו משפחה בשבילי, ולפרנס את עצמי".
רוזן ידע שאין לו זמן להתרפק על מה שהשריפה כילתה עד עפר – חומרים אישיים, מכתבים, תמונות, תעודות לידה ופטירה של הוריו, שאת הכל הוא שמר בחנות כדי שיהיו לו נגישים ובהישג יד. כל מה שהיה בחנות ובבית המלאכה נשרף לגמרי, כולל מוצרים של לקוחות לפני תיקון ואחרי, מחשב עם ארכיון של כל הלקוחות והספקים, ותיקו האישי בו היה גיבוי למחשב.
"ממש נמחקתי טוטאל", הוא סיפר אז, "ומה שמשאיר אותי לצוף כרגע זה הסניף בנוה שאנן, שבו אני נמצא עכשיו ומנסה להמשיך להחזיק מעמד עד שאפתח סניף חדש בהדר. אני מקווה מאוד שתוך חודש-חודש וחצי אפתח מקום חדש בדיוק ממול, ברחוב ביאליק 8".
את שירות רם פתח רוזן בשנת 1981 עם שותף שהיה חבר ילדות, וכשנתיים לפני השריפה השותפות התפרקה. במשך השנים העסק התפתח והשותפים פתחו סניף נוסף ברחוב רות הכהן בנוה שאנן, סמוך למרכז זיו. העסק מתמחה בתיקונים של כל מוצרי החשמל הביתיים, נמכרים בו גם חלקים, חלפים ואביזרים, ובשנים האחרונות הוא אף התרחב ונכנס לתחום התיקונים של ציוד תעשייתי לפאבים, לבתי קפה ולמוסדות הזנה, כמו גם לבתי חולים, לבתי אבות ולמעונות של ויצו ונעמת.
בחודש יוני, כשרוזן חגג יום הולדת 67 – הגיל שבו חולמים לצאת לפנסיה כדי להקדיש זמן למשפחה וליהנות קצת מהבטלה – הוא אושפז בקריה הרפואית רמב"ם למשך חודש ימים בגלל מחלה הקשורה לטסיות דם. במהלך האשפוז הוא החליט שזהו, מספיק, הוא חייב לפרוש. רעייתו רחל מתפללת שמישהו ירים את הכפפה: "אם שירות רם נסגר, לא יהיה מי שיתקן מכשירים חשמליים לכל המסעדות ובתי הקפה באזור. יש כבר התעניינות מחברות גדולות במרכז שרוצות סניף בחיפה. צריך מישהו עם רקע טכני שיוכל להשקיע ולפתח את העסק. 42 שנה לא הולכות ברגל. יש פה משהו טוב, זה עסק פעיל ומרוויח".
אתם סוגרים בכל מקרה?
"כן, כמה הוא יכול עוד להמשיך. אין דור המשך, הבן שלנו עסוק בקריירה אחרת, ולכן העדפה היא למכור. גם עם כל המודרניזציה, עדיין צריך עסק כזה של חלקים וחלפים ותיקונים. עובדים קשה כל החיים ובסוף מגיעים לפנסיה ורוצים שיהיה קצת יותר קל, וזה לא קורה. זה מה שהכי כואב – שהוא חלה בול בגיל 67, שזה בום. הכי אידיאלי שמישהו יקנה את העסק, אפילו לא במחיר ריאלי, אבל שחיים יידע שמפעל חייו ממשיך והוא יוכל לעבוד חצי משרה, לתת את הייעוץ שלו כי הוא מומחה בתחומו. אם הוא לא ימכור הוא יצטרך לסגור את העסק, וזה ייקח יותר זמן והנזק הכספי יהיה גדול יותר".
חיים, אז זו בעצם הכותרת לכתבה – "שירות רם מחפש ממשיך"?
"לא הייתי יודע לנסח את זה יותר טוב. לצערי, ועל אף ששיקמתי את העסק ובניתי את הכל מחדש, כמו עוף החול, הגעתי לגיל 67 ואת יום ההולדת נאלצתי לחגוג בבית חולים. נשארתי שם תקוע חודש ימים, וזה הדליק לי נורה. אמרתי לעצמי 'חיים, מספיק'. עם כל ההתמודדויות, עם כל מה שעשיתי, עם כל מה שניסיתי, ולמרות שהעסק עובד הבנתי שאני לא יכול להמשיך לבד. קיבלתי החלטה – או למכור או לסגור את מפעל חיי. דיברתי עם אשתי שיעצה לי ליצור מודעות, ואולי מישהו ירצה את העסק הזה. חבל לאבד עסק כזה, ועוד בחיפה".
חזרת לעסק המקורי?
"לא, לשם אני לא יכול לחזור גם משום שבעלת הבית מוציאה את הנשמה בכפית של תה אנגלי, ואני עד היום איתה בדיונים. גם חברת הביטוח לא נתנה לי את כל הכסף שמגיע לי, ומגיע לי בצדק. אבל לא רציתי לוותר על העסק, פתחתי חנות בביאליק 8 עם כספים שהבאתי מהבית ובניתי את הכל מחדש. הגעתי לקו פרשת המים, גם מבחינת המחלה. אמנם אני בעסק ואני עובד, אבל מספיק. מגיע הרגע שבו אתה אומר די, לא עוד".
מי יכול להיות הקונה הפוטנציאלי?
"זה עסק עם פוטנציאל אדיר, והבן אדם שירכוש אותו צריך להיות עם מעוף וחזון, בן אדם עם רקע טכני. הוא לא צריך להיות מהנדס, הוא יכול להיות חשמלאי מתחיל, איש מכניקה, איש חשמל בסיסי. אנחנו נכשיר אותו, יש פה צוות נהדר, ואני אלווה אותו כמה שאני יכול – ואני יכול. הבטחתי לעובדים שלי לשמור עליהם ועל כל זכויותיהם. אין סיבה שהם לא ימשיכו לעבוד עם בעל בית חדש. גם אני רוצה להמשיך, לפחות שנתיים-שלוש. אין לי שום בעיה להמשיך, אבל אני לא יכול למשוך את הכל לבד. לעסק הזה יש עוד אפשרות לגדול תוך זמן קצר כי צריך לקחת בחשבון שעברתי ממקום של 180 מטר למקום של 60 מטר. יש לעסק הזה פוטנציאל אדיר".
ויש לו גם 40 שנה של לקוחות קבועים.
"נכון, יש לנו לקוחות מיום פתיחת המקום. אגב, התחלתי לעשות שיחות עם כל מיני חברות מאזור המרכז כדי שיקנו את הפעילות שלי, אבל כרגע אין לי שום תשובות והתהליכים האלה לוקחים המון זמן. את הסניף בנוה שאנן נאלצתי לסגור, וזה כל כך חבל כי יש שם קהל לקוחות מבוגר (בוכה). אבל מי שייקח את העסק בהדר יוכל לפתוח עוד סניף בכל מקום, הרי יש מודל, יש תשתית אחת שיכולה להתפתח, וזו לא בעיה".
חיפאי
נעזרתי בהם מספר פעמים לאורך השנים, מקווה שתימצא הדרך להמשך הפעילות שלהם. הבעיה היא ששירות מן הסוג הזה הוא פעילות שקשה לממן אותה ע"י גביה מן הלקוח הבודד שבא לקבל שירות, וצריך למצוא דרך לממן אותה מן ההכנסות של החברות השונות שמוכרות את המוצרים עליהם נדרש השירות. ואם לא כן – אז כמשאב ציבורי/עירוני.
עופר "המפנה" חיפה
מי שמכיר אותי יודע , כשאני מאחל משהו , לרוב הוא קןרה .
השרות שם גרוע
דבורה
חיים רוזן בעל שירות רם הוא אדם יקר ועושה את העבודה מכל הלב .
יכולה לומר שפעמיים הוא לא לקח לי כסף עבור התיקון כי ידע
שאני מתקיימת מקצבת נכות ולא עובדת .
אדם צדיק.