נחוצה מדיניות עקבית

בדרך כלל כשאני כותב טור אני משתדל להכיר את העובדות לפני הכתיבה, אבל במקרה הזה המציאות קצת מבלבלת. בין מרכיביה יש בית קפה קטן, חדש יחסית, שפועל בכרמל הצרפתי ושהפך למקום מפגש של תושבים. יש בה גם את העירייה וגם את תושבי האזור, שחצויים לשני מחנות.

העירייה ביקשה השבוע לסגור את המקום שפועל ללא רישיון עסק, ושבו יש לטענתה ליקויים שונים. עסקים רבים בעיר פועלים ללא רישיון. זה לא שאני מצדיק את פעילותם, אבל במקרה הזה אני חושב שהעירייה צריכה לעודד הקמת בתי קפה שכונתיים, גם אם באופן מקורי הם היו אמורים להיות קיוסקים בלבד. התושבים נהנים ובעל המקום מרוויח – מה רע בזה? זו פעילות חיפאית נהדרת. ראו למשל את ההצלחה הכבירה של קיוסקים שהפכו לבתי קפה בשדרות רוטשילד בתל אביב.

בית הקפה שייך לרשת חדשה וקטנה אך מוכרת בעיר, שאי אפשר להתעלם ממנה. הרעש, הפרובוקציות והפרסום, בעיקר ברשתות החברתיות, שהיא עוררה סביבה הציבו רף חדש של באז ביחס למקום קטן כל כך. ולמרות שאני והאיש שמנהל את הרשת לא מסכימים בהרבה נושאים, עדיין אין ספק שזה מקום שכיף לשבת בו, בוודאי להורים שילדיהם נהנים מגן המשחקים הסמוך.
השבוע הודיעו מנהלי הסניף בכרמל הצרפתי שהעירייה סוגרת את המקום שלהם. אחרי בדיקה הבנתי שזה לא מדויק, אבל גם לא רחוק מהמציאות. בית הקפה למעשה מתקיים בזכות הישיבה בחוץ, שם חבורות ומשפחות נהנות לשבת בצל ולהזמין מהמשקאות והמאכלים של בית הקפה במחירים עממיים. אין ספק שהמקום החייה את הפינה שבעבר היתה חנות ירקות ועמדה אחר כך שוממה ועזובה במשך שנים.

העירייה התנגדה בתחילה להצבת כיסאות במקום, כנראה בגלל תלונות של שכנים. אפשר להבין את ההיצמדות לחוק, אבל אחרי שהתעוררה מחאה העניין נשכח. אני לא יודע מה היה הסטטוס החוקי של הדברים, אבל היתה תקופה של שקט תעשייתי. העירייה אפילו הציבה שולחנות לשח ולשש בש ליד בית הקפה למען היושבים – דבר המעיד על רצון לסייע לו. אבל השבוע הגיעה שוב אזהרה לפני צו סגירה.

הבעיה האמיתית לדעתי היא לא הקפה השכונתי אלא היעדר מדיניות ברורה. למי מותר ולמי אסור? יש מקומות שלגביהם מעלימים עין, אז האם דבר שמותר לאחד אסור לאחר? מהתרשמות כללית נראה שכן. חוסר העקביות של העירייה לא מוגבל רק לענייני רישוי עסקים. בתחום הנדל”ן והתשתיות גם קשה לדעת לפעמים מהי המדיניות שלה לגבי יוזמות פינוי-בינוי למשל או לגבי חניה.
וכאן נשאלות השאלות אם העירייה רוצה לתמוך בעסקים קטנים כמו בית הקפה האמור ועד כמה זה חשוב לה. אם אכן אכפת לה היא תתאמץ לסייע לו לקבל רישיון עסק ותאפשר ישיבה בחוץ. אבל התשובה לשאלות הללו לא ברורה כי אין קו מנחה ברור ואחיד.
היעדר מדיניות בניהול ארגון גדול הוא תופעה בעייתית. קשה לקבל החלטות כשזה כך, במיוחד בעיר כמו חיפה שהיא מגוונת כל כך ושרצונות התושבים שלה הם שונים ומשתנים. אני לא מאמין בדרך של כיבוי שריפות ושל טיפול בכל עניין לגופו באופן קפריזי, ונראה שהעירייה נוהגת כך בהרבה מקרים. כך גם בעניין הקפה. צריך כמובן לפעול על פי חוק, אבל יש להחליט מהי טובת הציבור ואיך לסייע לה להתקיים. אני חושב שבמקרה זה טוב יהיה אם התושבים יוכלו להמשיך ליהנות מישיבה עם שתייה קרה בקיץ מתחת לשמשייה.

הכותב הוא מנכ”ל החברה לנדל”ן ומחבר הספר “איך להרוויח בנדל”ן”