אם החוק החדש שיאפשר הגדלה של מספר הזרים לכל קבוצה בליגת העל יעבור, זה יהיה גזר דין מוות, לא פחות.
ואני שואל: למה אנחנו שולחים את הילדים שלנו לאימונים? למה אנחנו גורמים להם לוותר על כל הילדות שלהם? למה אנחנו משקיעים כל כך הרבה כסף כשאנחנו יודעים שהסיכוי שביום מן הימים הם יהיו חלק מהקבוצה הבוגרת בליגת העל הוא אפסי?
אני קורא ליו"ר ההתאחדות שינו זוארץ לשקול שוב את ההחלטה הזאת דווקא עכשיו, שנבחרת ישראל עד גיל 20 עושה היסטוריה במונדיאליטו; דווקא עכשיו כשכל נבחרות ישראל הצעירות מביאות הישגים; דווקא עכשיו כשמכבי חיפה מינתה לתפקיד המאמן את מסאי דגו מקבוצת הנוער; דווקא עכשיו, כשהנוער של מכבי ישתתף בפעם השנייה בליגת האלופות; אז דווקא עכשיו אתם מעבירים חוק שגומר לנו את הילדים ולא נותן שום תקווה?
ריבוי של זרים בקבוצה, ועוד כמה ישראלים מנוסים, משאיר מקום בסגל אולי לשחקן צעיר אחד, אי שם בקצה הספסל.
ראיתי בשבת את הניצחון הענק של נבחרת הנוער של ישראל על מקבילתה הברזילאית, התרגשתי, דמעתי בלי בושה והתמלאתי תקווה. כי ענאן חלאילי, חמזה שבלי ועילי פיינגולד יכולים לשחק כמעט בכל קבוצה בליגת העל כבר השנה. יתרה מכך, חלאילי, שהוא חלוץ מהיר וחזק שבנוי מצוין, יכול אפילו להיות שחקן הרכב במכבי, אם רק ייתנו לו צ'אנס.
אבל כל זה כבר לא ישנה כי אם החוק יעבור. במקרה כזה אפשר לסגור את מחלקת הנוער.
ירוק עד
כל השחקנים שהזכרת רוצים לצאת כבר עכשיו לחו"ל. העיתונות, הפרשנים , המשפחות והסוכנים שרוצים לגזור קופון ,שוטפים להם את המוח ומסבירים להם שהם חייבים לצאת לחו"ל, אחרת כל מה שעשו לא יחשב להם ומבטיחים להם הרים וגבעות. כרגע אצילי, אבו פאני, ג'וש כהן וכנראה דיא סבא עוזבים לחו"ל ואין שחקנים ישראלים שניתן להביא במקומם או שלוזון ובן זקן יבקשו עליהם 5 מיליון יורו. מעניין שדווקא השחקנים הזרים לא רוצים לעזוב את מכבי חיפה ואלו שעזבו או נאלצו לעזוב, שומרים על קשר וחולמים לחזור. לכן, לא ניתן להחזיק בחבל בשני קצותיו. לרצות לגדל שחקנים ישראלים ובו זמנית ממש לדרוש שיעזבו ומצד שני להגביל את כמות הזרים.