הביאנלה הים תיכונית חוגגת 13 שנים מאז נוסדה בחיפה בשנת 2010 כמודל לשיתוף פעולה רב תרבותי ולדו שיח בין השקפות ודעות מגוונות של קהילות ושל קבוצות שונות. הביאנלה מציעה מקום לעיסוק בסוגיות כמו השבת האמנות לחברה, הרלוונטיות של האמנות בחברה הצרכנית של ימינו, והאמנות כמגשרת בין תרבויות.
ביום חמישי הבא, 20 באפריל, תיפתח ברחבי המושבה הגרמנית ה-Videonale (וידאונלה – ביאנלה בינלאומית בתחום הווידאו) הראשונה, והיא מתוכננת להתקיים אחת לשנתיים בחללים ציבוריים במרחב העירוני. התערוכה מבקשת לחבר את הקהל הרחב לאמנות הווידאו במרחבים אלטרנטיביים ולקדם את החשיפה למדיום באמצעות יצירת במה לתצוגת אמנות בינלאומית עכשווית בעיר, שתעודד חילופים תרבותיים, חציית גבולות וכינון מרחב לדיון בנושאים חברתיים בוערים. התערוכה מביאה את האמנות לחיי היומיום של קהלים מגוונים – לבתי עסק ומסחר, למוסדות חינוך ועוד – ומתווה מפה של שוטטות בעיר. היא מציעה פלטפורמה אלטרנטיבית ממוקדת מקום באמצעות אמנות הפונה לקהילה, מגשרת בין אנשים, יוצאת מבין כותלי המוזיאון והופכת את העיר כולה למוזיאון.
"נשיקה", עבודה של אנה אנדרס
בווידאונלה, אשר נקראת "אושר מדומה", ישתתפו 20 אמניות וידאו מאיטליה, מגרמניה, מדרום אפריקה, מרומניה, מטורקיה, מקובה ומישראל. האוצרים שלה הם בלו סימיון פיינרו, אמן ואוצר בינלאומי, ולצידו אביטל בר-שי, אמנית ומעצבת אדריכלית. השניים יזמו את הביאנלה הים תיכונית ב-2008, ומשנת 2010 משמש סימון פיינרו המנהל האמנותי שלה ובר-שי משמשת האוצרת והמפיקה האמנותית שלה. הווידאונלה תוצג בכמה מוקדים במושבה הגרמנית, ובהם הסיטי סנטר, ארומה במושבה, מלון טמפלרס, מלון קולוני, העמותה לתיירות ונופש והמרכז האקדמי ויצו חיפה.
מאז ראשית שנות ה-60 של המאה ה-20, בעקבות המצאת מצלמת הווידאו הניידת הראשונה של חברת סוני שאִפשרה צילום בכל מקום ובכל זמן, הפכה אמנות הווידאו למדיום בלתי תלוי שצבר פופולריות הולכת וגוברת. בשלהי שנות ה-60 ובראשית שנות ה-70 הוא אומץ על ידי אמניות כמדיום אלטרנטיבי והפך לכלי ביטוי המאפשר דיאלוג ישיר בין הצופה לעבודת האמנות מנקודת מבט נשית. האמנות הפמיניסטית, שצמחה באותה התקופה במסגרת הגל השני של התנועה הפמיניסטית ועל רקע מאבקיה של התנועה לזכויות האזרח, ביקשה לקרוא תיגר על ההגמוניה הגברית ולבחון את חייהן, את מעמדן ואת מציאותן החברתית של נשים באופנים חדשים. הנגישות, הניידות והמיידיות של מצלמת הווידאו הובילה אמניות רבות להתנסות במדיום זה, שהיה משוחרר מהקאנון הגברי האמנותי. חלוצות התחום, ובהן ואלי אקספורט וג'ואן ג'ונאס, אימצו את הטכנולוגיה החדשה וסללו את הדרך לאמניות רבות אחריהן.
"ספירה", עבודתן של מירב הימן ואיילת כרמי
רוצים להישאר מעודכנים?
האמנות הפמיניסטית חתרה למהפכה שתייצר נרטיב חדש אשר מכיר בתרומתן של נשים לתרבות ומקנה להן שוויון זכויות. בהקשר זה ביקשו אמניות פמיניסטיות לשנות את יחסי הכוח בעולם האמנות, לכתוב מחדש את תולדות האמנות ולאתגר את הקאנון שנשלט עד אז על ידי גברים. המטרה המאחדת היתה קידום שוויון תוך ערעור על הנורמות המיושנות הקשורות למגדר הנשי, יצירת ייצוגים נשיים והצבעה על עובדת מחיקתן של נשים ושל הישגיהן בתחום האמנות בפרט ובהיסטוריה בכלל. כך יצרה האמנות הפמיניסטית עבור נשים הזדמנויות ומרחבים אמנותיים חדשים שקודם לכן לא היו קיימים, וסללה את הדרך לאמנות האקטיביסטית של שנות ה-80.
"קביעות", עבודה של גבריאלה ריאנה לופז
ב"אושר מדומה" מוצגות עבודותיהן של אמניות מהארץ ומהעולם אשר עוסקות בווידאו בדגש על פעולות ועל מייצגי וידאו. העבודות המוצגות בה עוסקות במורכבות עולמן של נשים בזיקה למרחבים תרבותיים ונפשיים שונים. כבר מראשיתה של האמנות הפמיניסטית, שהתגלמה כרב תחומית, פנו אמניות להשתמש בגופן כמדיום, כשפה וכאמצעי לבטא את זהותן האישית, המגדרית והמינית. התערוכה פורשת מבחר עבודות וידאו של אמניות שעבודתן עוסקת בגוף הנדחף למצבי קיצון, בניתוח פסיכו-סוציולוגי של מחוות נשיות ובהכנסת מיניות נשית וארוטיקה למצבים חברתיים שונים. גופן משמש אותן הן ככלי ביטוי אמנותי והן כחומר גלם המהווה בסיס ליצירה וגם ככלי להעלאת מודעות. העבודות מתמקדות בחוויה הנשית, באמנות שהיא לא רק אסתטית אלא גם ביקורתית, כזו המעוררת את הצופה להטיל ספק בנוף החברתי והפוליטי, וכך להשפיע ולחולל שינוי מתוך שאיפה לשוויון.
בשולי הווידאונלה, השבוע התבשר סימון פיינרו על כי הוא התמנה לאוצר הביאנלה ה-15 בהוואנה, בירת קובה, בשנת 2024.
"זוהי אחת הביאנלות הוותיקות ביותר בעולם, והיא חוגגת 40 שנה להיווסדה", הוא מספר בהתרגשות, "מה שיוצא דופן בהזמנה הוא שאני ישראלי, ולקובה אין יחסים דיפלומטיים עם ישראל. בווידאונלה שתיפתח בשבוע הבא משתתפות שתי אמניות מקובה, ושיתוף הפעולה בינינו רק יגדל ויתפתח. התערוכה 'אושר מדומה' מוצגת במקביל למחאות נגד המהפכה המשפטית בישראל ועל רקע השתתפותן של נשים במחאות אלו. אני נרגש לפתוח את הווידאונלה הראשונה בחיפה ביחד עם חברה וקולגה מזה שנים רבות – אביטל בר-שי. אנחנו מזמינים את תושבי העיר וגם את מי שלא גר כאן לעבור בין כל המוקדים של התערוכה ולצפות בעבודות מגוונות מאוד של אמניות מובילות בתחומן. הווידאונלה הראשונה הולכת להיות חגיגה לעיניים, ובצדה מסר חשוב על מיקומן של הנשים ועל תרומתן הייחודית והמרכזית למרחבים התרבותיים".
האמניות המשתתפות בווידאונלה הן נלי אגסי, חנן אבו חוסיין, אנה אנדרס, לולה אמירה, שרון בלבן, הילה בן ארי, אירנה בוטאה, קרולינה ברגויה, נזקט אקיצ'י, מירב הימן ואיילת כרמי, מיימונה גוארסי, סוזאנה ג'נין, הסר קירוגלו, סיגלית לנדאו, גלנדה לאון, הילה לולו לין, פארה-קופר ביראים, גבריאלה ריינה לופז, לי ינור ומרג'ן אבו דבה.
"ללא כותרת", עבודה של מרג'ן אבו דבה
הדרת גברים במרחב התרבותי
אם יש אומנות פמיניסטית אפשר גם תערוכת גברים בלבד לאמנות מאסקוליניסטית?
סופי
איזה יופי שבחיפה שלנו קוראים דברים מהחזקים באומנות בישראל