כשהגלגל מרובע

טוב, אז בשבועיים האחרונים, למי שעוקב, הייתי אופטימי וחייכן. סלחנות של שנה שחלפה לה, אולי. עם זאת, פתיחתה של שנת 2023 היא, למי ששכח או לא יודע, גם פתיחתה של שנת בחירות מוניציפליות. זמן לא רע להתבונן לאחור ולהרהר במעשי השלטון המקומי והעומדים בראשו בעירנו במהלך הקדנציה האחרונה.

דובר כאן רבות על הפריחה של עסקים בחיפה, אך בסיפא של הדברים הוספתי כבר בשבוע שעבר שאותה הפריחה מקורה בעיקר ביזמות פרטית ובתחושת שליחות מקומית.

אם מסתכלים על הפיתוח העירוני בשנים האחרונות, בייחוד בכל מה שקשור לבנייה ולאכלוס – המצב בטטה. בדיוק ההיפך מהכדורגל, פלייאוף תחתון ונלחמים על הירידה. אין לי כוונה להעמיד פנים כאילו אני מומחה לנדל"ן ולתכנון עירוני. עם זאת, אני מבין שזו בעיה ושזו בדיוק הסיבה לכך שהציבור בחיפה בחר במומחית בתחום כדי להוביל את העיר לעידן חדש, ביחד עם רצון לרענן את הלשכה לאחר שנים רבות מדי של שלטון יונה יהב. הבחירה בעינת קליש רותם היתה בחירה של מריטוקרטיה, רצון לטפל בהיבט המשמעותי ביותר של הבעייתיות בעיר – בריחת הצעירים מהעיר ופיתוח האוכלוסייה בה.

ספוילר: עד לכתיבת שורות אלו זה לא קרה, וספק גדול אם זה יקרה בשנת הכהונה האחרונה, לפחות לקדנציה זו, של העירייה הנוכחית. אמנם המחירים דפקו קפיצה, בהתאם לכל מה שקורה בארץ, אבל כל כך מעט מנופים מתרוממים לאוויר להקים בתים חדשים. עזבו תל אביב, לכו לרמלה! תראו מה קורה שם. אם תעמדו מספיק זמן במשבצת ריקה של מדרכה, טאח – בונים עליכם עוד רב קומות חדש, סולד אאוט לפני שהפועלים מחממים את הקפה השחור של הסיפתח.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

מעבר לבעיות הפרקטיות, זה גם עניין של יח"צ. מה עולה בראש לאדם מבחוץ כשאומרים את המילה "חיפה" ב-2023? חזירי בר, מכבי ואנשים שהולכים לישון בשמונה. עדיין, למרות שהיו תמורות בעיר, כאילו לא התקדמנו מטר אחד קדימה ב-20 השנים האחרונות. בהחלט משהו שצריך לתת עליו את הדעת כששוקלים את המשך הדרך.

ברמה האישית, לי חרה מאוד כל עניין הטיפול בחגיגות האליפות של מכבי (בשתיהן), ואת הפארסה המביכה, הפיאסקו והתירוצים המבישים שהופרכו לאוויר בכל הנוגע לביטול החגיגות באליפות הראשונה לא שכחתי ולא אשכח. כמה סיפורים מכרו לנו אז על משטרות ועל הגבלים ואין איפה ואין למה. שנה לאחר מכן הכל התברר כשטויות. כשמכבי והקהל שלה עיקמו קצת את היד למי שצריך (מטאפורית כמובן), פתאום נמצאו להם רצון ויכולת, והחגיגות קוימו (וגם אז באיחור לא אופנתי, נטו בעקבות סחבת ביורוקרטית).

תוכלו לפטור את זה ב"זה כולה כדורגל", אבל ההתנהלות הזו היא משהו שמעיד על בעיה רחבה הרבה יותר, של היעדר גמישות, של חוסר הבנת רחשי הציבור ורצונותיו ושל התנהלות לעומתית ומקשה, במקום התנהלות מאפשרת ומחפשת פתרונות. זה ההבדל בין עיר פורחת ובעלת תדמית חיובית לעיר שמתנהלת בקואליציה בלתי אפשרית, מלאה בחיכוכים ובאינטריגות, ושמשדרת קיפאון, קיבעון ודיכאון.

ברור לי לחלוטין שלא בכל אשמה ראש העיר, ועדיין – בבואנו לבחון את העשייה במעוף הציפור, לאורך הקדנציה הזו, התחושה היא של רכב עם גלגלים ריבועיים ונהג מנומנם, שאף על פי הכל, ובכוח רבים וטובים שדוחפים אותו מאחור, איכשהו נע קדימה. וצריך שהוא יעשה את זה הרבה יותר מהר.