דה ז’ה וו

כולנו רוצים/ות שמצעד הגאווה ואירועי הגאווה החיפאיים יצליחו. שרבבות להט”בים ינהרו באוטובוסים, ברכבות, ברכבלים, בתחתיות, בקפיצות, בזחילה, בדילוגים עליזים ובכל דרך אפשרית העירה, העיקר שיגדשו את חיפה באירוע פסטיבל רחוב גאה של מסדה ערב מצעד הגאווה, בהתכנסות הקהילתית בבוקר יום שישי וכמובן במצעד עצמו. שהמשטרה תסגור את הכניסות לגן האם בשל עומס מבקרים גאים ותפוסה מלאה. שמסיבות הגאווה ומקומות הבילוי של הקהילה בשישי בלילה יתפוצצו ויהיו מלאים עד אפס מקום. ונרגיש במחוזותינו גאווה הלכה למעשה, כאילו עגנה במפרץ חיפה נושאת מתרוממים אמריקאית עם אלפי להט”בים/ות רעבים/ות לחופש, לזכויות, לנראות, לתמיכה בקהילה מתעוררת ומתחדשת, וגם לאוכל ולשתייה כדי שיבזבזו קצת כסף ורוד בבית קפה כתום וגאה. וכמובן שהכל יעבור בשלום ובשלווה בלי תקלות ופשעי שנאה, טפו טפו טפו חמסה חמסה חמסה בצבעי גאווה.

רגע לפני הביקורת הנוקבת והצגת הבעיה, וכדי שחלילה לאקטיביסטים/ות האנונימיים/ות הגאים/ות התורנים/ות לא יהיה חומר בעירה להמשיך לזהם את הסביבה ולהעכיר את האווירה למשך עוד שנה, חשוב לציין שהפקת מצעד הגאווה השנה והאירועים לפניו ולאחריו היו לתפארת הקהילה החיפאית. ניכר שמשנה לשנה – בזכות השותפים לדרך בבית הקהילות לגאווה וסובלנות והשת”פים עם מחלקות העירייה והיערכות המשטרה המסיבית והמקצועית – איכות ההפקה משתפרת גם באירועים המוסדיים של העירייה עצמה, גם באירועים ובמסיבות הפרטיים של הליינים במועדונים וגם באירועים המשולבים עסקים-קהילה-עירייה כמו האירוע המוצלח ברחוב מסדה (ותחי ההצללה היקרה והכה חשובה לקהל מול הבמה בגן האם).

במבט לאחור, אחרי כיבוי האורות, תמיד יש הפקת לקחים, הסקת מסקנות ומציאת מקום לשיפור לשנה הבאה, אבל עם כל הרצון הטוב הזה של כולם/ן ועם הרוח הטובה, אם הצלחתי לעבור ביעף במרכז הכרמל השומם בצהרי יום שישי של המצעד, בלי פקק תנועה אחד בדרך, למצוא שתי חניות פנויות בקצה רחוב התשבי פינת שדרות הנשיא, שנייה לפני שהמצעד הגיע לגן האם, כנראה משהו בכל זאת התפספס בשלבי התכנון, הארגון או הפרסום לקראת מצעד הגאווה החיפאי ובהצהרות הנחפזות של הערכות מספר המשתתפים המוגזמות במצעד שנעו בין 6,000 ל־12,000. כנראה שנציגינו המכובדים פתרו בעיה מילולית סבוכה עם פעולה חשבונית שגויה למרות הערכות ברורות של המשטרה ושל פעילים בקהילה שנכחו בשטח וטענו שנראה שמספר המשתתפים במצעד השנה לא עלה לצערנו על מספר המשתתפים במצעד בשנה שעברה, שגם אז הפרזה כבר היתה באופנה.

רגע לפני שרצים לחפש את מי לתלות על תורן הדגל בגג העירייה (או את מי להעיף ממנו), להאשים שוב את הילד/ה הרע/ה של הקהילה שלכאורה הבריח/ה את החיפאים מהכרמל בבהלה או חבורת אקטיביסטים/ות רדיקליים/ות שהחליטו לממש את חופש הביטוי דווקא על הבמה הראשית ולעכב את ההפקה כפי שקרה בשנה שעברה, או סתם להפנות אצבע מאשימה כמין הרגל ספורטיבי לעבר העירייה בכל תקלות מגדל בבל הגאה החיפאי, כדאי לפשפש בהיסטוריה הגאה של העיר ולהבין שיש פה בעיות כרונית של פחדים, הדרה, מחיקה, ריבים ופוביות פנים קהילתיות שלא ייפתרו מעצמן, ושהגיע הזמן לטיפול שורש ולשינוי הפרדיגמה בכל הנושא של קשר עיר-מצעד-קהילה. כי למרות הנורות האדומות שנדלקו כבר בשנים הקודמות, אזהרות המסע זמן רב לפני ההזנקה והבקשות לתקציבים, לשיתוף פעולה בין העירייה לצוותים של העסקים הגאים ולשילוב אלמנטים מסחריים מהקהילה במצעד שהיו עוזרים בפרסום, מקדמים את העשייה הקהילתית ואולי מעשירים ומקלים על ההפקה ועל הקופה הציבורית, הפקת מצעד הגאווה השנה שוב התנגשה חזיתית במציאות החיפאית ובתקרת הזכוכית הגאה בפעם השנייה בעידן שבו המצעד מתוקצב כולו מהקופה הציבורית על ידי העירייה. ויש לי הרגשה שבפעם השלישית לא נקבל גלידה כפרס על התנהגות טובה.

במילים פשוטות: הגיע הזמן שהקיבעון המחשבתי סביב המצעד ישתחרר, יעלה כיתה (אולי בכלל הגיע הזמן להחליף בית ספר) ויהפוך מאמצעי שמרני תקין פוליטית, שבו יש כניסה רק למי שמופיע ברשימה הארכאית תחת הכותרת “חברתי”, למטרה כלל עירונית שבה שותפים לדרך ולמאמץ המערכתי וגם מיוצגים בצורה מכבדת זה לצד זו כל הגורמים בקהילה הגאה, כולל כל הגופים העסקיים והמסחריים שפועלים וקורסים בעיר תחת נטל הארנונה העולה, גם אם הם יביאו קצת משב רוח קפיטליסטי צבעוני ורענן, צרכני ולא רק צרחני. ומי שרוצה להישאר מאחור ולהמשיך לצווח ולצעוק גוועלד על רמיסת הזכויות ולשמור על מעמדו/ה המוחלש/ת והמסכן/ה, אפשר בכיף לארגן לו ולה, הרחק מהקופה העירונית, מצעד גאווה מחאתי אמיתי בנשר, בקריות או עם איחוד המאבקים למען הנקניקים והנקניקיות בנהריה.

הכותב הוא ממובילי הקהילה הגאה והבעלים של קפה פאזל