לא רק נוף פסטורלי: מה באמת קורה בפארק הקישון ובמעגנת שביט?

פארק הקישון ומעגנת שביט הסמוכה לו הם מהאתרים היפים ביותר של חיפה. בין אתרי הבנייה התעשייתית למשאיות שעושות את דרכן לאזור התעשייה מסתתרת לה בסוף עיקול הכביש פינת החמד הזו, אך האם הנוף הפסטורלי שנשקף למבקרים שם מעיד על המתרחש שם?

אם יש מישהו שמכיר את המקום לפני ומלפנים זהו אלי רוזנר. רוזנר חי ונושם את המקום במשך שנים, הוא מתגורר על סיפון ספינתו "My Way" ביחד עם כלבתו דונה, שאותה הציל מקרבות כלבים בשטחים, וביחד הפכו לחלק בלתי נפרד מהמעגנה ומהפארק. עוד לפני שהתיישבנו על ספסלי בית הקפה המקומי של המעגנה – קונטרבסטה – הוא כבר גולל את אחד מהנושאים שמטרידים אותו. "הסיפור מתחיל לפני ארבעה חודשים", הוא מספר, "אני מנהל מאבק עם משרד התחבורה כדי שאוטובוס יגיע לפה". רוזנר מתנדב ללוות אותי לתחנה "הקרובה" כדי שאראה בדיוק על מה הוא מדבר. לאחר נסיעה של כמה דקות בכביש נטול מדרכות או עמודי תאורה, הוא מצביע על תחנת אוטובוס שעומדת מיותמת בצד הדרך.

תחנת האוטובוס האחרונה לפני פארק הקישון (צילום: חגית הורנשטיין)

"בגלל הסכסוך בין עיריית חיפה לחברת נמלי ישראל (חנ"י), העירייה לא היתה זו שסללה את כביש הגישה לכאן אלא חנ"י", הוא אומר, "חנ"י השתדלה לחסוך בעלויות ולא סללה מדרכות ולא הציבה תאורה. יש פה רק קו אחד – קו 18 – והתחנה האחרונה שלו נמצאת במקום שבו האוטובוס יכול להסתובב, וזה נמצא בשום מקום. התחנה נמצאת במרחק של כקילומטר מהסניף של צער בעלי חיים, ומי שרוצה להגיע לפארק הקישון או למעגנה צריך ללכת ברגל על הכביש כי אין מדרכות, ובחושך אין תאורה".

מאבקו של רוזנר על מיקומה של תחנת האוטובוס גבר לאחר שהיה עד לתקרית מסוכנת שבה היתה מעורבת משפחה שלמה: "לפני חודש וחצי ראיתי משפחה חרדית של שני הורים וחמישה ילדים קטנים, חלקם בעגלות, שסיכנו את חייהם כשמשאית עצרה בבלימת חירום חצי מטר מהם. למה? כי היה חושך ולא היתה תאורה, והוא כמעט הרג משפחה של שבעה נפשות. התחלתי לפנות למשרד התחבורה לפני שלושה חודשים, ובתחילת החודש שעבר הם ענו לי שיהיו פה מעגל ותחנת אוטובוס קרובה ואנשים יוכלו ללכת לפארק. נו… עבר חודש ולא קרה דבר. אמרו לי שלוקח שלושה חודשים להוציא את המכרז".

אבל לא רק למשרד התחבורה יש לרוזנר טענות, אלא גם לעירייה: "היא לא נותנת שירותים תמורת הארנונה. לא הגיוני לשלם ולא לקבל כלום – לא מדרכות, לא תאורה, לא ביוב. זה שחנ"י עשו טובה וסללו כביש כי הרכבים שלהם חטפו פנצ'רים זה יפה, אבל זה לא התפקיד של חנ"י. משדה התעופה עד לכאן יש בקושי שלט אחד. אין כאן שלטי הכוונה, כך שחייבים להגיע לכאן עם ווייז. בעבר היה ליד הטכני כביש שחיבר אותנו לחיפה. אנחנו מחכים כבר שלוש-ארבע שנים שיחברו אותנו בחזרה לחיפה ולחסוך נסיעה של עשרה ק"מ שאנחנו נאלצים לנסוע בכל יום".

אבא של ציפי שביט

הנקודה הבאה בסיור היא מעגנת שביט. "היא נקראת על שמו של אבא של ציפי שביט, משה שביט, שהיה מנהל אגף הדיג במשרד החקלאות. ידעתם את זה? אני חושב שהיא צריכה לבוא להופיע פה בשבילנו", אומר רוזנר בחיוך. אבל האתנחתא הקומית לא מעידה על המשך אופיו של הסיור בהדרכתו.

מעגנת שביט הוקמה בשנת 1958 על ידי משרד התחבורה ומשרד החקלאות על שפך נחל הקישון כמעגנת דיג. בשנת 1995 עבר הניהול שלה לרשות הנמלים והרכבות, שהרחיבה אותה והקימה בה מרינה לכלי שיט פרטיים. בשנת 2005 פורקה רשות הנמלים והרכבות, וניהולה של המעגנה עברה לחנ"י. החברה הרחיבה ושדרגה את המקום בהשקעה של עשרות מיליוני שקלים, ובשנת 2019 היא הקימה שלושה מזחים נוספים שהוסיפו למעגנה 50 מקומות עגינה. כיום משתרעת המעגנה של שטח של 175 דונם ומהווה נמל בית ליותר מ-400 כלי שיט.

"חנ"י השתלטו על המעגנות בארץ ודמי העגינה עלו פי שישה", אומר רוזנר, "בשנת 2006 שילמתי על עגינה לסירה שלי 2,600 שקל בשנה, עכשיו אני משלם 12,000 שקל, והם רוצים להעלות את זה עוד. חנ"י פינתה מכאן את מועדון השיט כרמל. הבטיחו לתת לנו מועדון חדש ולא קיימו דבר".

איפה המועדון פועל עכשיו?

"הוא קיים וירטואלית. אין כאן אפשרות להוריד סירות קטנות למים. למה? כי לאף אחד לא אכפת מכלום. במעגנה אין מקום לתדלוק, ואנשים צריכים להביא ג'ריקנים של דלק ביד. אם הסירה היא גדולה, צריך להזמין מיכלית תדלוק כי אי אפשר להעביר חביות דלק של 1,000 ליטר בידיים. חלק מהתשלום שאנחנו משלמים לחנ"י מועבר לכל הגורמים – לחברת החשמל, לתאגיד מי כרמל, לעירייה, לשמירה. אז אנחנו משלמים ארנונה לעירייה, ובתמורה העירייה לא נותנת כלום. העסקים פה משלמים ארנונה של עסקים, והעירייה לא מפנה את הזבל ולא מתקנת את הביוב. עיריית חיפה פשוט לא עושה דבר".

מעגנת שביט (צילום: חגית הורנשטיין)

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

דרוש: גוי של שבת

הטענות על העירייה ממשיכות ועולות כשאנחנו עוברים לפארק הקישון השכן. הפארק משתרע על פני 33 דונם ואורכו הוא כחצי ק"מ. הפארק הוקם בתקופתו של ראש העיר עמרם מצנע בשיתוף עם רשות נחל הקישון, ושודרג בימיו של ראש העיר יונה יהב. ביציאה מחניית העפר רחבת הידיים מקבלים את פנינו פחי אשפה שעולים על גדותיהם וזבל סביבם. בתוך הפארק, בין המדשאות למראה הקסום של הנחל, מתגלים גם פחים הפוכים. המחזה הזה מחכה למי שמבקר בפארק באמצע השבוע.

"ביום ראשון, אחרי שעשיתי מהומה, הגיעו סוף סוף פועלים של העירייה והתחילו לפנות את הזבל", הוא מספר, "ביום שישי לא מפנים זבל, ושישי-שבת הם הימים הכי עמוסים כאן. אנשים באים בשבת בבוקר, והפחים מלאים. בראש השנה העירייה הציבה כאן פחי זבל גדולים, ואנשים מחונכים – שמים את הזבל בפח. אבל כשהם רואים שאין מקום בפח, הם משאירים את הכל על הדשא. אז או שיפנו את הזבל ביום שישי או שיביאו קבלן לא יהודי שיעבוד בשבת. אולי זה עולה יותר כסף, אבל זה שווה. בכל מקרה, בלילה מגיעים החזירים ומפזרים את הזבל בכל הפארק. אמנם יש פה מצלמות אבל הן רק לקישוט, הן לא מצלמות. לא מזמן מכונית עלתה פה על הדשא. אם היתה מצלמה אז העירייה כבר היתה שולחת מישהו".

פח זבל הפוך בפארק הקישון (צילום: בועז כהן)

"בפארק אין שירותים נורמליים", מוסיף רוזנר, "יש כאן שלושה תאים של שירותים כימיים, וגם הם לא תקינים. באחד מהתאים הדלת פתוחה כבר כמעט שנה, ואף אחד לא בא להחליף מנעול. שירותי הקבע היחידים הם לחברי המעגנה בלבד, ונכנסים אליהם עם כרטיס מגנטי, הציבור לא יכול להיכנס אליהם. פארק כזה, שבאות אליו משפחות עם ילדים, למה שהעירייה המכובדת לא תקים איזה מגרש משחקים כמו שיש בכל שכונה?".

אלי רוזנר והשירותים הכימיים בפארק הקישון (צילום: בועז כהן)

במרכזו של הפארק יש מזרקה קופצת – מזרקה שילדים יכולים לשכשך בה – אשר פועלת בימי הקיץ. כבר כמה חודשים שהמזרקה אינה פועלת בשל תקלת חשמל. התפעול והתחזוקה שלה, יש לציין, הם באחריותה של העירייה.

תגובות

ממשרד התחבורה נמסר: "כחלק מפיתוח נמל המפרץ החדש מתבצעות כיום עבודות לשדרוג רשת הכבישים באזור, שתיתן מענה הולם לכלי הרכב הפוקדים את הנמל. במסגרת השינויים המתבצעים במערך הכבישים באזור בוטלו חלק מתחנות האוטובוס, ובמקומן מוקמות תחנות חלופיות עד להשלמת הכבישים החדשים. קו 18, המשרת את אזור הנמל, שדה התעופה ובית הספר הטכני, משנה את מסלולו בהתאם לשינויים בשטח. כתוצאה מכך, מסלול הקו מתארך וזמן הנסיעה שלו גדל בהתאם. בעקבות כך ייתכנו שינויים בתדירות הקו. לכן, בשלב זה, לא מתאפשרת כניסה של תחבורה ציבורית באמצעות קו 18 לאזור מעגן הדיג. משרד התחבורה וחנ"י, האמונה על ביצוע הכבישים, פועלים להסדיר את הנושא התקציבי והתשתיתי, ולספק שירות תחבורה ציבורית בשלבים המתקדמים של הפרויקט לאזור מעגן הדיג ופארק הקישון".

מחברת נמלי ישראל נמסר: "חנ"י לא 'השתלטה' על המעגנה אלא קיבלה לידיה את ניהולה בהחלטה של רשויות המדינה. באופן דומה, החברה אינה קובעת את תעריפי העגינה לעצמה. התעריפים נקבעים בצו על ידי ועדה משותפת של משרד התחבורה ומשרד האוצר. עם זאת, מעגנת שביט היא עדיין המעגנה הזולה ביותר בארץ. חנ"י מתכוננת בימים אלו למכרז להקמת תחנת דלק במעגנה, וסוגיית הדלקים תבוא על פתרונה בקרוב. לצורך פתרון זמני, עד לסיום תהליך המכרז, אנו נמצאים בחוזה עם חברה שמספקת דלק ללקוחות, אך רק בכמויות גדולות בלבד לעת עתה".

עוד מסרה חנ"י כי "יש צדק בטענות כי עיריית חיפה נמנעת מלספק שירותים למעגנה וללקוחותיה, זאת למרות העברת תשלומי הארנונה ושאר המסים לעירייה. כך לדוגמה, העירייה נמנעת מלאסוף זבל מהמעגנה. אנו קוראים לעירייה לעמוד בחובותיה ולהעניק את שירותיה המתחייבים למעגנה וללקוחות".

מרשות נחל הקישון נמסר: "הפארק מתוחזק על ידי עיריית חיפה. פנינו לעירייה על מנת לתגבר את שירותי הניקיון והתחזוקה השוטפת של הפארק, כולל טיפול בתקלה המתמשכת במזרקה. יש לציין שבשנתיים האחרונות חל גידול במספר המבקרים בפארק, ועל העירייה להיערך לכך בהתאם".

מעיריית חיפה לא נמסרה תגובה.