כ-300 מבקשי מקלט מאריתריאה ומסודן המתגוררים בחיפה נתונים במצוקה בגלל היעדר סיוע משפטי ורפואי ובשל מחסור במתנדבים. כך עולה ממידע שהעבירה א' (שמה המלא שמור במערכת), רכזת הסיוע למבקשי המקלט בעיר – מערך התנדבותי הפועל זה שלוש שנים.
א': "מבקשי המקלט נמצאים במצב קשה מאוד. הם מנותקים מהמשפחות שלהם, נמצאים במצב של אי ודאות ושל טראומה וסובלים מבעיות בריאות. יש ביניהם נשים עם סיפורים קשים מאוד. מציאות החיים שלהם לא מאפשרת קיום נורמטיבי. מחר יכולים לשלוח אותך למתקן חולות או להשאיר אותם ללא קורת גג".
הצורך הראשוני שמבקשי המקלט – כך מבקשים במרכז לכנותם – העלו בפני המתנדבים הוא לימוד עברית, שבה הם כמעט לא שולטים. כיום יש במערך שישה מתנדבים שמלמדים עברית ואנגלית ועוזרים למבקשי המקלט במילוי טפסים, בגיוס תרומות ובכל עזרה אחרת, ולדבריה של א' יש צורך במתנדבים נוספים מכיוון שבעיות רבות של מבקשי המקלט נשארות ללא מענה: "רוב ארגוני הסיוע מרוכזים בתל אביב. מבקשי מקלט רבים פונים אלי ומבקשים עזרה רפואית, אך אין לי דרך להציע את העזרה הזו בחיפה למי שלא מבוטח. הפתרון היחיד שלהם הוא לנסוע לתל אביב, גם אם מצבם הבריאותי הוא קשה". א' מציינת כי מערך המתנדבים זקוק גם לרופאים ולפסיכיאטרים שיצטרפו למסייעים.
מבקש מקלט לומד עברית
נוסף על היעדר שירותים רפואיים, מבקשי המקלט המגיעים לחיפה סובלים מבעיות דיור ונאלצים לגור בתנאים ירודים, פעמים רבות במחסנים המושכרים להם במחירים של 2,500-2,000 שקל בחודש. "זאת קהילה שלא יכולה לתת ערבויות כספיות או להתחייב לשנת שכירות, כי בכל יום יכולים לשלוח אותם למתקן חולות", מסבירה א', "היו מקרים שבהם בעלי דירות ומחסנים קיבלו את הכסף ונעלמו למחרת כשהיו צריכים למסור את המפתח לדירה. פניות למשטרה לא עזרו". א' מספרת כי האחד מהמקרים האלה היא העבירה למשטרה את שמה ואת תמונותיה של בעלת דירה שנעלמה, אך למרות זאת העניין לא טופל.
גם חלק מהמעסיקים בוחרים לנצל את המצב ולא לשלם למבקשי המקלט את הזכויות הסוציאליות שמגיעות להם, ולהם אין כתובת לפנות אליה מכיוון שאין ייעוץ משפטי נגיש בחיפה. א' ניסתה לטענתה ליצור קשר עם גורמים באוניברסיטת חיפה כדי להקים קליניקה משפטית שתטפל במבקשי המקלט, דוגמת זו שקיימת בתל אביב, אך "אין מי שירים את הפרויקט", לדבריה.
אל השיעורים שבהם לימדו המתנדבים את מבקשי המקלט עברית ואנגלית הגיעו רק גברים. "לנשים לא היתה אפשרות להגיע לשיעורים כי הן נשארו עם הילדים בבית", מספרת א', "החודש פתחנו קבוצה לנשים, והפתרון שמצאנו הוא להעסיק את הילדים בזמן שהאמהות לומדות. מתוך 21 נשים שהגיעו לשיעורים, רק אחת הצליחה לתקשר איתנו בעברית".
העובדה שמבקשי המקלט שייכים לאחד מהמגזרים השוליים ביותר בחברה גורמת לדעתה של א' לכך שמספר המתנדבים הוא קטן: "מדובר במגזר שאליו אנשים לא מעוניינים לתרום מזמנם. עצוב בעיני שההנחה הרווחת היא שאין צורך לסייע להם. אנחנו עם של פליטים, ואת אמנת הפליטים מדינת ישראל הציעה לחקיקה באו"ם".
מנהלת המחלקה הציבורית בארגון א.ס.ף (ארגון המעניק סיוע לפליטים ולמבקשי מקלט בישראל) אורית מרום: "מדינת ישראל מתנערת מחובותיה הבסיסיות כלפי מבקשי מקלט שברחו ממלחמות ומרצח עם, ומותירה אותם כבר יותר מעשור ללא מעמד מוסדר וללא זכויות בסיסיות. מצבם של הפליטים בחיפה, כמו בכל רחבי הארץ, הוא פועל יוצא של מדיניות אכזרית כלפיהם ושל היעדר מענים ושירותים, ובראש וראשונה שירותי בריאות ורווחה. הצורך במתנדבים נובע מהתנערות הרשויות מנשים, מגברים ומילדים הזקוקים לסיוע. לשמחתי, החברה הישראלית מראה את פניה היפות ומושיטה יד לפליטים בעוד שהשלטון ממשיך לרמוס אותם".
בן דוד
למה הם הסתננו לישראל? מישהו קרא להם? לקחתם לגבול ולזרוק אותם החוצה, כפי שנכנסו.
אילו יכלו היו שודדים, אונסים ורוצחים את כולנו.