וואו, וואו ועוד פעם וואו. כי יותר דרמטי מזה לא יכול להיות. ובעיקר כי מוצדק מזה לא יכול להיות. בשישה משחקי מוקדמות ליגת האלופות ניצחה מכבי בשלושה, סיימה שניים בתיקו והפסידה אחד, חסר משמעות. בששת המשחקים האלו כבשה מכבי 14 שערים, כולל שתי רביעיות ושלישייה אחת. בששת המשחקים הללו היא הוכיחה שמקומה בשלב הבתים של הצ'מפיונס ליג.
מעבר לרמת הכדורגל הגבוהה (מאוד), ליכולות הפיזיות האירופיות ולכושר הגופני האדיר, המאמן ברק בכר הצליח לשנות את ה-DNA של המועדון, שעד כה לא הצטיין בלשון המעטה ברגעי האמת, במשחקי נוקאאוט. מעתה אמרו: מכבי מופיעה במאני טיים.
וזוהי המורשת של בכר – לא מאבדים את הראש בפיגור, לא נשברים, לא שוכחים את הדרך אחרי שחוטפים גול, עולים בטירוף למחצית השנייה, משחקים עד השנייה האחרונה ומבקיעים שערים בדקות שעד עכשיו דווקא אנחנו היינו אלה שחוטפים בהן. יש מי שקורא לזה מנטליות, אני דווקא מאמין גדול במונח מעט יותר עממי – ביצים. ולברק בכר יש שתי ביצים ענקיות. הוא לא נלחץ, לא משדר פאניקה, תמיד חיובי, תמיד יוזם. הוא הביט בלבן של העיניים למאמנים מולו, בעיקר לפדרו מרטינש מאולימפיאקוס ולדיאן סטנקוביץ' מהכוכב האדום בלגרד – שתי קבוצות עם תקציבים גבוהים בהרבה מזה של מכבי – ולא מצמץ לרגע. להיפך, הוא גרם להם למצמץ.
ועכשיו הוא צריך להוכיח – בעיקר לעצמו כי אנחנו כבר יודעים – שמקומו הוא על הבמה הגדולה ביותר בעולם. UCL – Here He Comes.
תגובות