כאשר הייתי ילד, אבא שלי לימד אותי שציפיות יש רק בכרית ושאשתדל לא לצפות לשום דבר. ועדיין, לפני המשחק נגד אפולון לימסול היתה לי ציפייה – ציפייה שהנה, מכבי חיפה קצת שונה השנה, ננצח 0:1 קטן בחוץ ונשמח כמו שצריך – אבל איכשהו תמיד השחקנים חייבים להפחית את לחץ האוויר בגלגלים, לא יכולים להשאיר אותם תקינים לנסיעה. אני מכיר כמה מועדונים שהיו מסיימים את זה עם ניצחון ומתכוננים לכוכב האדום כמו שצריך – סוג של קילריות כזאת – אבל הם כנראה לא אנחנו. אנחנו נהיה שם כדי לתת את ההצגה הכי טובה בארץ, ואז לא עושים וידוא הריגה ומשאירים ליריב סיכוי לחיות. יעידו על כך תושבי נאות פרס ששמעו אותי ואת בני משפחתי צורחים בדקה ה-18 שלא תהיה פאדיחה. ולא היינו רחוקים משם.
ובכל זאת, אני תמיד מסתכל על חצי הכוס המלאה, ואם יש משהו טוב בהפחתת לחץ האוויר בגלגלים זה שחייבים לנפח אותם מחדש כדי שהרכב יוכל לנסוע. ההפסד הזה הגיע בדיוק בזמן כדי לנפח שוב את הגלגלים לקראת המשחק הכי חשוב שלנו בעשור האחרון, ודאי המשחק הכי חשוב בקריירה של ברק בכר עד כה. אני מודה ומתוודה – אחרי ההפסד ההרגשה היתה לא טובה, מועקה כזאת כי אפשר היה אחרת, אבל בשריקת הסיום אמרתי לעצמי שהסטירה הזאת היא אולי הדבר הכי טוב שיכול לקרות לנו כדי שלא נחשוב שאי אפשר עלינו ושליגת האלופות כבר נמצאת בכיס הימני של המכנסיים.
לפני המשחק אפשר היה לחוש את ירידת המתח בקרב האוהדים, והשאלה היחידה היתה באיזה יום יערך המשחק נגד הכוכב האדום – שלישי או רביעי – כדי להתארגן על בייביסיטר. קצת שכחו כאן שיש לפנינו עוד משחק ושאי אפשר לזלזל באף משחק מוקדמות בצ'מפיונס, כי המחליפים שלנו הם לא בדיוק המחליפים של סיטי או של ריאל.
רוצים להישאר מעודכנים?
אחרי המשחק שמעתי הרבה ביקורת על ברק בכר ועל הרוטציה שהוא ביצע, אבל אם יש זמן לרוטציה ולשחקני הספסל להוכיח שמקומם בהרכב, זה היה המשחק בקפריסין. אחד מהשחקנים שקיבלו הזדמנות ואכזבו מאוד הוא מוחמד אבו פאני – שחקן שבדרך כלל אני אוהב מאוד. לו יכולתי לפנות אליו הייתי אומר לו: "אבו פאני, ממרום גילי למדתי שהפרצופים שאתה עושה פוגעים רק בך. זה לא נראה טוב בעיניהם של המאמן, החברים לקבוצה והקהל. גם אם קמת מהספסל, תיכנס ברבאק, תטריף את האוהדים כמו שאתה יודע, תביא לשינוי, תחזיר לעצמך את המעמד שאבד. מצד אחד, אני יכול להבין אותך, הרי היית מהברגים החשובים ביותר בשתי האליפויות, אבל מצד שני, אתה חייב להירגע ולנתב את הכעסים להשיג מחדש את חולצת ההרכב. במצב הזה אתה עלול למצוא את עצמך מחוץ לקבוצה, כי במכבי חיפה יש קו דק מאוד בין הצלחה לכישלון, ומי כמוני יודע".
דבר נוסף שבלט בהפסד ללימסול זה חוסר ביטחון של כמה שחקנים. אחד מהפקטורים המשמעותיים ביותר של שחקן כדורגל הוא ביטחון, ולצערי יש כעת במכבי כמה שחקנים נטולי ביטחון לחלוטין שנראים פשוט רע על המגרש. הבולט שבהם הוא דין דוד. חוסר הביטחון שלו מורגש מהעלייה למגרש, משהו בהבעת הפנים. הכדור מסרב להיכנס לו לרשת במשחקים האחרונים, וכשזה מתחיל אצל חלוץ – הכל נראה שחור. אבל דוד עובד קשה ומשתדל, ואני מאמין שכאשר הגול הראשון שלו ייכנס, הכל ישתחרר.
בסוף זה נגמר רק 2:0, והפנים כבר ליום רביעי הבא, למשחק החשוב ביותר של הירוקים בשנים האחרונות. בעיר כבר סופרים את הדקות, וכולי תקווה שנצליח להשיג פור קטן לקראת הגומלין בבלגרד, כי אם יש בעולם איצטדיון ששווה ליגת אלופות זה סמי עופר. נתראה במגרש.
יורם
אחד הפקטורים זה הרצון והאש בעיניים לנצח.
עוד פקטור, זו יכולת משחק עם ראייה מרחבית מגרשית וזה לא היה אתמול, ולא רק אתמול.
זה היה יותר כמו משחק של שחקנים עייפים שפשוט לא להם. גם ככה מרוויחים, למה להתאמץ?