חיפה הוכתה אתמול בערב (חמישי) בתדהמה, כשנודע שאחת משני ההרוגים בתאונת הדרכים בנואיבה, היא יובל קשת, בוגרת בית הספר הריאלי, מדריכה בפנימיית בויאר בירושלים.
"הבוקר חיפה התעוררה לכאב גדול", כתבה עינת גרבר בדף הפייסבוק של שכונת דניה, "רבים פה מכירים את יובל קשת, בחורה מדהימה שכל כולה חיוך, טוב לב ונתינה. היא גם הייתה המדריכה בזמנו של רבים מחניכי שבט כרמל בצופים ורבים מכירים גם את אחיה, אמיר, ואת המשפחה. אין מילים לצער ולעצב".
הוריה של יובל, סיגלית ודני, ואחיה אמיר סיפרו, כי בשבת האחרונה היא הייתה בבית והכינה הרבה דברים למסע בסיני. "היא אהבה מאוד את ההדרכה, והדריכה גם בעמותת אתגרים וגם בבויאר, שם היא מאוד אהבה להיות. היה לה אור בעיניים. במשך 24 שנים היא הייתה נסיכה קסומה, ועכשיו היא אבדה לנו. אנחנו לא מעכלים את האסון שפקד אותנו. אנחנו לא מבינים מה קרה, זה אובדן שפשוט לא נתפס. היא בחיים לא כעסה, היא הייתה מדהימה ומוכשרת".
אוסנת שליט, אימא של שחר, החברה הכי קרובה של יובל, שהפכה לבת בית אצלה כתבה: "יובי שלנו, תמיד דיברנו בלבבות מלאים באהבה, ומאתמול הלב שלנו שבור. היית ותהיי עבורנו חברה שהיא אחות לשחר שלנו, חלק מהמשפחה שלנו, חלק מקבוצת הנשים המופלאות, 'הנאקות' ושבט כרמל, וחלק מעוד אינסוף אנשים ומקומות שזכו בך. אישיות משכמה ומעלה, יפהפייה, חכמה ומוכשרת כל כך, מלאת אהבה עם נתינה אינסופית. קראתי לך אגמית, כזו שאפשר לשבת לידה ולהרגיש איך הכל נרגע מסביב. אחת שבשיחה איתה הרגשתי שאני מדברת עם נשמה עתיקה, לא בת גילה. אהובה שלנו, תודה שזכינו בך".
"קיוויתי להתעורר ולגלות שכל הלילה הדפוק הזה היה סיוט אחד גדול", כתבה החברה אופיר פסטרנק, "אבל מסתבר שלא, שהפרצוף שלך מרוח בכל פינה והכאב פשוט ענק ובלתי נסבל. כמה שהחיים מכינים אותך לטרגדיות בלתי צפויות, אתה אף פעם לא מספיק מוכן לפעם הבאה שזה יכה בך. יובי שלנו, אהובה וכובשת, את פשוט קסם מהלך בעולם! אין הרבה אנשים עם לב ונפש כמו שלך, אישה מדהימה מלאה בחום, אהבה וגם חתולים. הגעת להפיץ רק טוב בעולם ועשית עבודה מהממת! תודה שהיית החברה הכי טובה בעולם! ואוטומטית גם נכנסת אלינו למשפחה כחלק בלתי נפרד. לא חושבת שיש אדם בעולם שאי פעם יוכל למלא את מקומך בלב שלה. אבל אנחנו נשמור עליה ונחזק אותה, את כל המשפחה שלך, אהובה שלנו. הלב מסרב להאמין שזה בכלל קורה. את בן אדם מיוחד. ותמיד תישארי חלק מהלב של כולנו. אוהבת אותך המון, היה לי הכבוד והעונג להכיר אותך בחיים שלי".
מהצצה בעמוד הפייסבוק של יובל קשת, ניתן לגלות שהיא אהבה מאוד מוזיקה והופעות חיות, אליהן הרבתה ללכת עם אחיה אמיר שמנגן בלהקה, ואיתו גם נסעה לפסטיבלים של מוזיקה בעולם. קשת הייתה אוהדת שרופה של הפועל חיפה, וביום בו מודי בראון נפטר היא פרסמה טור שהוא כתב על האליפות של הקבוצה והוסיפה: "כשאני מספרת שגדלתי בבית של הפועל חיפה, לפעמים מביטים אליי במבט תמוה, מבט שמתלבט מה בפרט הזה משמעותי כל כך, עד לכדי ראוי לציון? את התשובות מודי כתב בטור הזה, אז, ב-99 של האוהדים. איש יחיד במינו".
היום בבוקר, פרסמה הפועל חיפה הודעת השתתפות בצער המשפחה, שבה כתבה, כי המועדון יציין את זכרה של קשת לפני המשחק ביום ראשון מול בני סכנין, במסגרת גביע הטוטו.
"איזה בוקר שחור. איזה בוקר שחור לעולם. יובל הייתה תלמידה שלי", כותבת יעל פיזוב, המורה שלה לספרות בריאלי, "היא הייתה התלמידה שלי בה' הידיעה. יושבת כשגבה שעון על הקיר ועל פניה חיוך. ידה מונפת באוויר, ובפיה תמיד תובנות, שאלות, הגיגי סקרנות של אדם חושב, מבין. אדם שהיצירה הספרותית מצליחה להפעיל אצלו תהליכים מחשבתיים ויצירתיים. יובל היא מסוג התלמידים שמורה זקוק לעיניים שלהם כשהוא מסביר או מקריא, כי אז הוא מקבל אישור, אישור שהכל בסדר. אני לא יכולה לדבר עליה בלשון עבר, כי יובל היא אדם מלא חיים, יש לה את הזיק הזה בעיניים, זה שקיים אצל צעירים שרוצים לכבוש את העולם – מלאת רעיונות, אנרגיה וצחוק, עם מכנסי ג'ינס קצרים וסנדלים וסביבה חברים וחברות. תמיד בפעולה, תמיד בעשייה והכל עם חיוך ורצון לעזור. איזו אבידה. אבדה עצומה לעולם הזה שאדם כמו יובל כבר לא נמצא בתוכו. ואולי היא נמצאת. נוכחת. זיכרונותיה מהלכים בין כותלי בית הספר בכיתה מספר 422. יושבת בחצי סיבוב כשגבה שעון על הקיר ועל פניה נסוך החיוך. החיוך של יובל".
מנדי רבינונביץ', מנהל החטיבה העליונה, הוסיף: "אני זוכר אותה היטב, את העיניים המיוחדות שלה, את הברק בעיניים. אני זוכר את המנהיגות והנוכחות שלה, את ההשפעה שלה, אם זה פעילות מוגברת בתנועת הנוער, וכמובן שהיא הלכה להדריך בפנימיית בויאר, שזה דבר מאוד נחשב ומוערך".
יובל קשת (צילום: מתוך דף הפייסבוק של עמותת אתגרים)
גם בעמוד של "אתגרים" ספדו לה: "משפחת אתגרים המומה וכואבת את לכתה בטרם עת של חברתנו יובל קשת בתאונה הקשה שאירעה בסיני אתמול. יובל הצטרפה למשפחת אתגרים לפני כשנה כמדריכה בתחום החבל בצוות ירושלים. נעדכן בהמשך את פרטי ההלוויה והשבעה. עמותת אתגרים משתתפת בצער העמוק של בני המשפחה ומתפללת להחלמה קלה ומהירה של הפצועים. יהי זכרה של יובל ברוך".
עופר ליעוז מנדלוביץ כתב: "יובל קשת שנהרגה בתאונה בסיני – במסלול התבגרות זהה לשלי, בוגרת בית הספר הריאלי, ודף הפייסבוק שלה, שהפך למצבה חיה, מציג בין היתר את צריף שבט כרמל של הצופים בו גם אני בגרתי והתחנכתי. כמה הכאב עצום! כמה הנהגים בסיני פרועים בנהיגתם. עולים על מונית בסיני? שמים לב שמדובר בנהג לא זהיר? לרדת! להמתין למונית אחרת. גם אני חוויתי נסיעות אימה במוניות סיני, נסיעות שרק בנס הגעתי למחוז חפצי בשלום".
שר התרבות והספורט ספד לשני ההרוגים בתאונה בעמוד שלו. "יובל קשת ומתן לוזון זכרם לברכה, מדריכי פנימייה ואנשי חינוך, נהרגו אתמול בסיני. לא הכרתי אותם אישית, אבל כשקראתי את הפוסט המרגש שכתבה יובל לפני שנה, הרגשתי שאני קצת מכיר אותם. את ההרגשה המיוחדת הזו של ילדים שממלאים את הלב. של אנשים שלא מפחדים מעבודה כזו, שמוכנים לעבודה קשה ומאתגרת וגם טובה וחשובה. כל זה במילים המדויקות של יובל. אני בטוח שהעקבות של יובל ומתן יישארו בלבבות של ילדיהם, הרבה אחרי לכתם. כל כך עצוב. שבת שלום ובשורות טובות".
רוצים להישאר מעודכנים?
וזה הפוסט של יובל קשת, ממנו ניתן ללמוד הרבה על אישיותה המיוחדת: "לפני שנתיים בדיוק עשיתי את דרכי, שהפכה שגרתית למדי לירושלים, לבקר את הילדים שאני הכי אוהבת ברגעי הסיום שלהם בפנימייה. החניכים שלי משנת השירות שנגמרה לה שנתיים לפני הרגע הגדול הזה. ראיתי אותם עומדים אחד לצד השני במקום הזה, בוכים ומתרגשים, אוהבים, מריצים בראש אין ספור רגעים וזיכרונות וחוויות שעברו יחד בפנימייה הזאת, שבנו אותם ועיצבו אותם והובילו אותם לרגע המדויק הזה.
"בתחושות גדולות של אהבה אין סופית, ושל בית שכאילו מעולם לא עזבתי, אמרתי אז לדור, המדריך איתו הדרכתי בשנה המטורפת הזאת, שכל מה שבא לי לעשות אל מול הרגע הזה הוא לדפוק על דלת המשרד של יעל, המנהלת, ולהשאיר לה קורות חיים על השולחן.
"לא התכוונתי לזה ברצינות בכלל. אני עוד בכלל הייתי בצבא, מרחק שלושה חודשים מהשחרור המיוחל. חסרת מושג קלוש לגבי מה יהיה איתי ביום שלאחר הגזירה ומלאת פחד מהעתיד בו לראשונה בחיי כל האופציות יהיו על השולחן. האמת, שהאמירה הזאת הייתה לא יותר מהיסחפות קלה ברגשות שמציפים אותך, כשהשכבה שלך מסיימת את דרכה בפנימייה. ואולי בעצם לא.
"לא דמיינתי לרגע שזה יקרה. ובכל זאת, תשעה חודשים אחר כך כבר גרתי פה, והכרתי את הילדים הבאים שהולכים למלא לי את הלב והראש והזמן והחיים עצמם. חלקם פה בתמונה למטה. ואיזו זכות להתמלא ברגשות האלו שוב. להרגיש ככה, כמו שמרגישים לפעמים בעבודה הזאת, זה מטורף באמת. איזה כיף שהיה לי האומץ לחזור. וכמה טוב להיות במקום הזה".
ראש עיריית חיפה עינת קליש-רותם: "הלב כואב ומסרב להאמין. בשמי ובשם כל תושבי חיפה, אבקש לשלוח את תנחומיי לבני משפחתה של יובל קשת, סך הכל בת 24, בת העיר, שנהרגה בתאונה הנוראה בסיני. אנשי מינהל הרווחה של עיריית חיפה בקשר עם המשפחה ומסייעים לה בכל דרך".
תגובות