יש סיבות רבות למטמורפוזה שעברה מכבי חיפה בשנים האחרונות, אולם סיבה אחת, שהיא מעל כולן, מסתכמת במילה אחת: הקהל. נקודת המפנה חלה עם המעבר מקרית אליעזר לסמי עופר, כשאת הצעדה לעבר האצטדיון החדש והמפואר הובילו, בראש ובראשונה, האוהדים. החששות שאצטדיון אירופי של 30 אלף מקומות ישיבה לא ימלא את ייעודו ויחשוף יציעים ריקים נמוגו באחת, ומהר מאוד התברר שלא רק שהיציעים מלאים, אלא גם שהמשימה להשיג כרטיס הפכה עם השנים לכמעט בלתי אפשרית.
וזו לא רק הכמות. זו גם האיכות. קהל האוהדים של הירוקים הוא קהל מאורגן היטב. הוא נחלק לקבוצות שונות, שכל אחת יודעת מהו תפקידה וממלאת אותו במסירות. בציוד, באביזרים, בלבוש, בשירים, ובכלל בתפאורה כולה מושקעים ממון והמון מחשבה. התוצאה היא כה מרהיבה, עד שלפעמים לא ממש ברור איפה מתרחשת ההצגה האמיתית – על המגרש או ביציעים.
גם ההטרוגניות של הקהל הירוק ראויה לכל שבח. יהודים, מוסלמים, נוצרים, דרוזים, בני כל העדות והדתות – כולם הם מקשה אחת ולב אחד, כשהמכנה המשותף שלהם הוא האהבה לקבוצה. מי שמתקשה היום למצוא "קיום משותף", צריך רק להביט ליציעים הירוקים. שם הוא ימצא אותו מהר מאוד.
אסקפיזם נהדר
"ב-2014, קצת לפני הפתיחה של סמי עופר הזמין אותי יענק'לה שחר למשרדו", נזכר השבוע הסוציולוג פרופ' עוד אלמוג, אוהד הקבוצה, "איתמר צ'יזיק סקר את מאפייני האצטדיון החדש, ושניהם הביעו דאגה שבשל התכולה הכמעט כפולה בהשוואה לקרית אליעזר, חלק מהיציעים החדשים אולי יישארו ריקים. מה עושים? הם שאלו אותי, והעליתי בפניהם מספר רעיונות לשיווק.
"צריך לזכור שזו הייתה תקופה שמכבי חיפה קרטעה בליגה והיה גם חשש שחלק מהקהל יצביע ברגליים. במבט לאחור, הפגישה הזו נראית משעשעת. מהר מאוד התברר לכולם שאין שום בעיה למלא את האצטדיון. אדרבא, למרבה השמחה הביקוש עלה על ההיצע והיום האצטדיון מפוצץ".
מה הסיבות?
"ההסבר הוא שילוב בין איכות האצטדיון החדש, האטרקטיביות האדירה של הכדורגל בימינו והפרופיל של הצעירים בני דור ה-Y וה-Z. אלה דורות שנולדו וגדלו לתוך הטלוויזיה הגלובלית, הרב-ערוצית, עם מבחר אדיר ואיכותי של שידורי ספורט. אלה הילדים הדיגיטליים שגדלו גם עם האינטרנט. רבים התמכרו לאהדה לקבוצת כדורגל, והצפייה במשחקים – רובם מול הטלוויזיה וחלקם באצטדיון – הפכה עבורם לשגרה מענגת. זה הפך חשוב במיוחד בישראל גם על רקע כל הקשיים והמצוקות שאנחנו חווים ביומיום. יתרה מזאת, אנשים עובדים היום מאוד קשה וזקוקים לרגעים של אוורור, והכדורגל נותן את זה בשפע. זה אסקפיזם נהדר ומאוד פונקציונלי.
לכל כתבות גיליון האליפות שלנו לחצו כאן >>>
"אגב, ערוצי הספורט בישראל הם בטופ העולמי. ההיצע עשיר מאוד במאני טיים, הפרשנות טובה והאווירה הכללית שהשדרנים מטפחים היא של קהילתיות וסולידריות שכונתית – כולנו שותפים לשריטה המעולה הזו. כולנו משוגעים אחרי התחביב הזה שהוא גם טירוף נפלא.
"בכלל, בתקופתנו חלה עלייה אדירה בזיקה לתחביבים מכל סוג שהוא. במקרים רבים זה הרבה יותר מתחביב. כמעט מקצוע. זה סממן זהות רגשי עמוק. ועוד משהו. חשוב להבין שבעידן שלנו אדם נעשה רב זהויות יותר מתמיד. האדם מאמץ מה שאנחנו קוראים בסוציולוגיה 'זהות ממוקפת'. לכן הזהות שלך כאוהד חשובה לא רק בתחום הבילוי. זה הופך לחלק בלתי נפרד מהאני הפנימי שלך ומחבר אותך לקהילה רחבה ופעילה מאוד שמהווה אלטרנטיבה לקהילה המקומית של פעם.
"ולא רק שהזהות הספורטיבית נעשית חשובה מתמיד, אלא שלאהדה לקבוצה המקומית רבים מוסיפים אהדה לקבוצה בחו"ל. למשל, אתה לא רק אוהד מכבי חיפה, אלא גם מנצ'סטר יונייטד. ואיך זה קשור לאצטדיון? כשאתה הולך לאצטדיון שנראה כמו בחו"ל, אתה בעקיפין גם מחזק את 'האהדה החו"לית שלך'".
דור של בליינים
הצעירים של היום, אומר פרופ' אלמוג הם דור של בליינים, כשהבילוי והבידור הם לא חיצוניים לחיים שלהם, אלא לב קיומם.
פרופ' אלמוג: "הצעירים של היום אומרים 'נולדנו לבלות' ולא 'נולדנו לעבוד' כמו ההורים שלנו. זה גם אחד היתרונות הגדולים שלהם. זו הסיבה שהם משנים בהדרגה את עולם העבודה ועולם הפנאי והבידור בכל העולם. כשהם נכנסים לתחום הבילוי, הם תמיד הופכים אותו למשהו הרבה יותר מלוטש, קהילתי וכיפי. הם באים כל החבורה לבלות עם כל הלב. אפשר לראות עד כמה האוהדים מושקעים במסיבה שבמגרש ומחוצה לה. יש להם גם אמצעי קשר ושיתוף טובים יותר מכל דור שקדם להם. זה רק טבעי שזה יתורגם לעולם הספורט.
"כשהאוהדים מגיעים למגרש זה בשבילם כמו להגיע למסיבת טראנס, וזה טבעי שמסיבה טובה מושכת הרבה אנשים נלהבים. כלומר, רבים מהם מגיעים לאצטדיון לא רק לראות את המשחק, אלא גם להיות בסבבה עם האוהדים ביציע. זה הרבה יותר אינטנסיבי ממה שאני הכרתי באצטדיון בהיותי צעיר.
פרופ' עוז אלמוג
"ויש סיבה חשובה נוספת. זהו דור שנמצא בקשר מצוין עם ההורים שלו. זו לא רק הורות אלא גם חברות על בסיס שוויוני. אהדה לקבוצת כדורגל יוצרת מכנה משותף עמוק בין אב לבנו. אני, למשל, צופה במשחקים של מכבי חיפה יחד עם בני כבר קרוב ל-30 שנה, מאז שהוא היה ילד קטן. העניין והבילוי המשותף שנפרשים על פני כל ימות השבוע, הם תוסף 'בונדיג' אדיר. קח בחשבון שהצעירים היום הם הדור הראשון שבילה גם באצטדיונים בחו"ל (בין השאר כי לרובם יש קבוצה נוספת שהם אוהדים בחו"ל), ולרוב יחד עם ההורים שלהם. זו חוויה מעצבת עבורם וזה מחזק את רצונם להגיע לסמי עופר, שזה האצטדיון שנותן הכי חוויה חו"לית בישראל.
"במקרים רבים חוויית הצפייה באצטדיון היא משפחתית ולא רק אישית. כלומר האבא, הבן ובמקרים רבים גם הסבא, מגיעים לצפות ביחד ובמקרים רבים קונים מינוי ביחד. אל תשכח שזה דור שלרובו יש סבים בחיים, ולא רק סבים, אלא סבים ברוח צעירה ששמחים מאוד לבלות עם הנכדים שלהם בכל מקום ובוודאי גם באצטדיון. זו חוויה רב דורית נהדרת.
"לזה אפשר להוסיף עוד סיבה דורית: זה הדור הכי שוויוני מבחינה מגדרית. כשאני הייתי ילד בקושי היית מוצא אוהדת אחת באצטדיון. היום נשים צעירות רבות הן אוהדות ספורט פעילות ונלהבות וחלק מהן מגיעות לאצטדיונים. לרוב, הן חלק מחבורה גדולה של אוהדים צעירים, בנים ובנות גם יחד, שמבלים ביחד בפאבים, בטיולים, במסיבות וגם באצטדיון. עבורם האהדה למכבי חיפה היא תבלין נהדר בקשרים המשותפים שהם יודעים לטפח יותר מכל דור שקדם להם. זה דור של להקות, והלהקה כולה מגיע למגרש.
"נקודה משמעותית נוספת היא המקום הגבוה של מכבי חיפה על לוח השידורים. מטבע הדברים הקבוצות הכי משודרות הן האימפריות בכל ליגה. עדיף לך להיות אוהד של אחת הגדולות, כי הסיכוי שישדרו את המשחק שלה בארץ ובחו"ל גבוה יותר מאשר של רוב הקבוצות האחרות. גם הסיכויים לנצח, לקחת אליפות ולזכות בגביע גדולים יותר. ואם משדרים יותר, גם הסיכוי של האוהד להיתפס בעין המצלמה גדול יותר, ואנשים אוהבים את זה. לפעמים נראה שאוהדים באים לתת שואו למצלמה. השדרנים, הצלמים והבימאים של השידורים אוהבים ומשבחים קהל חם ומגיב (לא אלים כמובן), וזו תמיד הזדמנות טובה לאוהד להיות חלק מההצגה המשודרת. זה מרים את האגו וסיבה טובה להגיע למגרש. זה יוצר תחושה: אני הייתי שם, בניתי את ההצגה, תדלקתי את האווירה, תרמתי לניצחון בעידוד הפעיל שלי שהשדרנים שיבחו בשידור.
"עוד סיבה לביקוש הרב לכרטיסים היא העלייה במספר הילדים שמתאמנים בקבוצות הילדים, הנערים והנוער. כשאני הייתי נער ושיחקתי במכבי הר הכרמל, מעט מאוד ילדים שיחקו באגודות הכדורגל. היום המספר גדול והתנאים מעולים. כולם מגיעים בשבת למגרש כחלק בלתי נפרד מהחינוך הספורטיבי שלהם. עבורם להיות באצטדיון זה גם לתחזק את החלום שיום אחד גם הם יהיו כוכבים על הדשא מול הקהל העצום הזה שמריע להם. לאצטדיון מגיעים לא רק שחקנים צעירים של מכבי חיפה, אלא שחקנים צעירים של כל האגודות בצפון. ויש המון".
רוצים להישאר מעודכנים?
שניים מוחמד, אחד מחמוד
אלמוג מאיר זרקור על עוד נקודה מעניינת: "מכבי חיפה היא הקבוצה בהא הידיעה של המגזר הערבי והדרוזי הן בשל אופיין ועברן של העיר והקבוצה והן משום שרוב האוכלוסייה הערבית מתגוררת בצפון הארץ. חיפה היא בירת הצפון. הספורט בכלל והכדורגל בפרט הם ערוץ המוביליות החברתית הכי משמעותי בכל העולם וגם בישראל. וזה כולל גם מוביליות עבור האזרחים הערבים.
"בכל הקבוצות בליגת העל, כולל בנבחרת, יש היום יותר שחקנים ערבים מאי פעם. זו מגמה נפלאה. גם בעולם יש עלייה עצומה במספר ובשיעור השחקנים המוסלמים. רבים מהם כוכבי-על בטופ העולמי. זו גאווה אדירה לקהילות המוסלמיות ויוצר עוד תמריץ לאהוד כדורגל.
"זה מאוד סמלי בעיניי ששני הכוכבים שהכי עובדים במגרש, ובעיני רבים גם הכי תורמים לקבוצה, נושאים את השם מוחמד: מוחמד אבו פאני ועלי מוחמד. אליהם אפשר להוסיף את מחמוד ג'אבר, החמוד והנמרץ, שהוא השחקן הצעיר המבטיח ביותר בקבוצה.
"לצעיר ערבי קשה מאוד לייצר סולידריות והזדהות שקשורה לישראל מכל הסיבות שאנחנו מכירים. האהדה לקבוצת כדורגל מקומית, לעומת זאת, היא אהדה סטרילית. היא קלה ונעימה לצעירים ערבים, כי היא לא כרוכה בדילמות ובמבוכות. באצטדיון, גם צעירים ערבים יכולים להרים דגלים של הקבוצה, לשיר שירים והמנונים שלה בקול גדול ולהעריץ דמויות מקומיות של כוכבים. יתרה מכך, זה מאוד נעים לצעירים ערבים לשמוע אוהדים יהודים מריעים לכוכב ערבי. זו האחווה הישראלית במיטבה שמדלגת על כל הסטריאוטיפים.
"לצעירים ערבים האהדה למכבי חיפה מתגמלת מאוד לא רק בגלל היחס החם המסורתי של הקבוצה לשחקנים ערבים (ראו למשל את מעמדו המיתולוגי של זאהי ארמלי), אלא גם בגלל שפוטנציאל הגאווה והשמחה גדול מאוד. כל אדם בעולם מחפש לעצמו סמלים של הצלחה, ואם אתה אוהד של אימפריה, הסיכוי להצליח ולהתגאות גדול במיוחד. זה מפצה על המון תסכולים ומפחי נפש. זו נישה של אושר וגאווה מקומית לכולם.
"אפרופו הצלחה, יש כאן אלמנט רגשי נוסף: העובדה שמכבי חיפה איבדה את ההגמוניה המוחלטת שהייתה לה ונכנסה ל-10 שנים שחונות (עד לאליפות בשנה שעברה) והעובדה שהיא כל הזמן הגיעה לשוקת, אבל לא שתתה ממנה, חיזקו מאוד את הציפייה הדרוכה של האוהדים לאליפות. זה תוסף דלק רגשי עצום. אוהד שיודע שהקבוצה שלו תזכה על בטוח בתארים הוא אוהד שבע ומשועמם. אבל אוהד שמחכה שסוף-כל-סוף יגיע הנס, מגיע עם אקסטרה ציפייה ואקסטרה ריגוש לאצטדיון. בחיפה ובצפון היו המון אוהדים רעבים, וזו אחת הסיבות לפופולאריות העולה של האהדה לקבוצה וההגעה לאצטדיון. זה הופך את האוהדים לחלק חשוב בזכייה, בהגשמת החלום. התחושה ש"לא באתי להצלחה על המוכן, אני שותף מלא להצלחה החדשה".
לכל כתבות גיליון האליפות שלנו לחצו כאן >>>
עופר
כתבה מעניינת אבל בלי המסקנה המתבקשת. מסתבר בדיעבד שאיצטדיון של 30 אלף הוא קטן מידי.אין לי מושג אם יש פתרון הנדסי ,אבל יש מקום להגדיל את תכולת האיצטדיון ל 40 ואפילו ל 45 אלף.