“אין לי אגו, אין לי מניירות, אני לא מחפש תהילה"

אם הייתי עורכת את הכתבה הזו כווידאו מצולם היא בטח היתה נפתחת בקריין שמודיע בדרמטיות על כך שאחרי 22 שנים עוזב גיורא אנטמן את מכבי חיפה. ואז, כדי לתת נופך טיפה יותר קליל (אל תשכחו שאחרי הכל אנחנו מתעסקים בכדורגל), הייתי סוקרת בקצרה את קריירת המשחק והאימון שלו, אבל לגמרי לא פוסחת על הסצנה הבאה. יודעים מה, בואו ניתן לאנטמן לספר מה קרה בשנת 1989 במשחק של מכבי חיפה נגד בני יהודה באיצטדיון בנתניה: “כמה דקות לפני שריקת הפתיחה נזרק למגרש התרנגול – הקמע של הכתומים – ונעמד לידי ברחבת ה־16. השופט רוצה לשרוק לפתיחה, אבל התרנגול לא זז. אני מתבקש להוציא אותו כי הוא עומד סמוך אלי. אני מתקרב ומנסה לדחוף אותו החוצה עם הרגל, ואז הוא מתרומם באוויר. אני מזנק, קופץ עליו, שנינו על הדשא, אבל אני מצליח לתפוס אותו ולהוציא אותו מהמגרש. באותו הערב נפתחה מהדורת ‘מבט ספורט’ בערוץ הראשון בסצנה הזו. אני מת למצוא את זה, זו סצנה גדולה”. אז אורי לוי, אם אתה קורא, תעשה ג’סטה וגש לארכיון.

אלו לא ימים קלים עבור אנטמן, שקיבל את הבשורה על פיטוריו ממנכ”ל הקבוצה אסף בן דב, אבל הוא משדר אופטימיות קוסמית של ממש ועסקים כרגיל. הוא לא מעוניין לדעת מה הסיבה, מקבל את דבריו של יעקב שחר שהפיטורים הם לצורך רענון ושהדלת נשארה פתוחה עבורו. אבל זה הכדורגל, ואנטמן יודע בדיוק מה המשמעות של זה.

אתה מקבל את ההודעה בשוויון נפש.

“חד משמעית כן. אני חי במציאות הכי לא יציבה שנקראת הכדורגל הישראלי. אני אמנם נחשב לאי של יציבות כי אף אחד לא יוכל לעקוף אותי. להיות 22 שנה בתפקיד מקצועי באותו מועדון – אני לא רואה מישהו שישבור את השיא הזה. המציאות של הכדורגל היא נזילה מאוד, ועצם זה שהייתי באותו מקום כל כך הרבה שנים זה נותן לי הרגשה טובה. אם מצאו לנכון לרענן, זה בסדר. לא טרקתי דלת, הכל נעשה ברוח טובה ואשאר ביחסים טובים. הכל בסדר. אני ממשיך הלאה”.

אי אפשר שלא להיפגע מאקט כזה.

“בגלל שאני שלם עם הדרך ועם העשייה שלי, המושג להיות פגוע לא קיים אצלי אלא רק לשאול מה עכשיו. זה מצב נתון ואני שואל את עצמי מה אני עושה הלאה. אני צריך להתפרנס. אני יודע שזה נשמע תמוה ויותר מדי הפי אנדינג. אנשים שואלים אותי ‘מפטרים אותך, אתה בחוץ ואתה גם מבסוט?’. אני לא מבסוט, אבל גם לא לוקח את זה לקיצוניות ולא עושה מזה טרגדיה”.

במכבי מצאו שעיר לעזאזל?

“ההתעסקות ב’למה אני?’ לא מעניינת ולכן לא שאלתי. ‘שתו לי, אכלו לי’ זה רק מכניס רעל לגוף וזה מיותר לגמרי”.

לפני שבועיים מצאו שהמזכירה היא הבעיה.

שתיקה.

“שיא שלא נשבר עד היום”

הילד גיורא אנטמן נרשם בשנת 1973 לקבוצת הפועל חיפה, גם כי מגוריו בקרית חיים אילצו אותו למהלך הזה וגם בגלל שבאותן השנים הפועל היתה קבוצת הכדורגל המובילה בעיר. בתודעה, אולי רק של אוהדי הפועל, נחשב אנטמן לאדום, אבל קריירת המשחק שלו בקבוצה לא התארכה מעבר לכמה עונות ספורות. הוא שיחק בבית שאן, בהפועל תל אביב, ובהפועל עכו, ולקראת עונת 1988-1987 הציעה לו מכבי חיפה להצטרף לשורותיה במקום אבי רן ז”ל, אבל אנטמן כבר חתם על חוזה בהפועל באר שבע. זו סיימה בתום העונה במקום השלישי, והוא זכה בפעם השנייה בחייו בתואר שוער העונה. בתום אותה העונה עבר אנטמן למכבי.

“בעונה הראשונה שלי לקחנו אליפות”, הוא נזכר, “ואני שברתי שיא של אי ספיגת שער ביותר מ־1,000 דקות – שיא שלא נשבר עד היום. הייתי קרוב בדקות ספורות לשבור את שיא גינס. כל העונה ספגתי רק 19 שערים, והייתי שותף מלא לאליפות הזו. אני חתום עליה בצורה יפה, בגאווה נקרא לזה. כעבור שנתיים, בעונת 1991-1990 זכינו בדאבל. במהלך אותה העונה הביאו שוער נוסף, ויקטור צ’אנוב, וירדתי לספסל”.

למה? הרי רק שנה וחצי קודם לכן לקחת אליפות עם שיא אישי של אי ספיגה?

“כי הפסדנו בנתניה. הסיפור הזה נכנס לפנתיאון של הכדורגל הישראלי. הפסדנו לנתניה 5:0 באיזה משחק מטומטם ביום שישי. המאמן שלמה שרף החליט להביא שוער אחר. נכון, צ’אנוב נתן הצגה, אבל אני הייתי שותף מלא לעונה נהדרת”.

לאחר הזכייה בדאבל עזב אנטמן לבית”ר ירושלים מהליגה הארצית והיה שותף לעלייתה לליגה הלאומית, אז הליגה הראשונה. הוא שב לקבוצת האם שלו לשנה ואז עבר להפועל כפר סבא, חזר לבית”ר וסיים את קריירת המשחק במכבי עכו בשנת 1996. “קיבלתי הצעה להיות מאמן השוערים במכבי חיפה ושוער שלישי ולקחתי אותה”, הוא מספר, “גיורא שפיגל היה המאמן, בוני גינצבורג היה השוער הראשון והוא חנך את ניר דוידוביץ’. תוך כדי העונה ניר נכנס לשער ונשאר שם. מאז אני במועדון – 22 שנה, להוציא עונה אחת ב־2012-2011. באותה עונה הגיע ראובן עטר שהביא צוות משלו ואת אבי פרץ כמאמן שוערים, ואני הלכתי עם אלישע לוי לבאר שבע. בתום העונה חזרתי למכבי, והנה אני שוב מוצא את עצמי בחוץ”.

זו סיטואציה שאינה מוכרת לך.

“הייתי שם. אמנם רק פעם אחת ב־22 שנה, אבל בסדר”.

יש מאמנים שרגילים לעבור לקבוצה אחרת בכל עונה, לעתים פעמיים בעונה. אתה נחשב לאליטיסט.

“נכון, אבל אני נמצא בענף ייחודי מאוד, ובתוך הייחודיות הזו אני גם ייחודי. יש עוד מאמני שוערים, אבל אני ייחודי בתחום הזה. אם זה בגלל הוותק ואם בגלל זה שיש לי המון ניסיון וידע, היו לי הישגים ותוצאות. זה הכלי שאיתו אתקדם הלאה, זה מה שגורם לי לא לפחד. יהיה ממש טוב, ואני מתכוון לכך. יש הרבה דברים בתחום השוערים שאפשר לעשות. מי שיזכה בי ירוויח. אני נמצא במערך המרצים של אופ”א (התאחדות הכדורגל האירופית; ח”ה) שמעניקה תעודת Pro למאמנים. מהעונה הקרובה כל מאמני השוערים יהיו מחויבים לשאת תעודה כזו, ואני אהיה אחראי לכך בישראל. את הידע שיש לי ואת היכולת לשדרג כל שוער אני יכול להוכיח בכל רגע נתון, זאת לא בעיה. הכי מעניין אותי והכי חשוב לי זה שגם איהנה מהעשייה וגם אתפרנס בצורה מכובדת. אני סומך על עצמי ועל היכולות שלי, אני בטוח שאמצא את מקומי”.

הגעת להרגשת מיצוי במכבי?

“לא, יש בי עוד המון לתת. דווקא עכשיו, לאחר העונה האחרונה, אני חושב שעשיתי עבודה טובה מאוד עם השוער הצעיר עומרי גלזר שהוא שוער העתיד. הוא התקדם למקום ראוי כשוער בכיר. אני גם חושב שמהנקודה שבה הוא נמצא חייבים להעלות אותו עוד. בעצם היתה תוכנית כזו, אז מי שימשיך אותה יצטרך לשדרג אותו כי הוא פוטנציאל, שוער מעולה. השארתי בסיס מצוין להמשך העבודה. עשיתי את תפקידי ואף אחד לא חולק על כך”.

תפסול ירידה למחלקת הנוער?

“אין לי אגו, אין לי מניירות, אני לא מחפש תהילה. אני באמת מוכן, במעמדי, לעבוד עם נוער, לגדל, לפתח. אני לא פוסל, ואולי זה יקרה. היצירה הזו – אין תענוג גדול יותר מלקחת מישהו שהוא בוסר, ללוות אותו ולהכשיר אותו – זה סיפוק אדיר. כבר יש לי אליפויות, הצלחות הישגים וריגושים, ואני באמת רוצה לתרום. זה מניע אותי ועובדה שהוכחתי. יש לי הרבה קבלות. הענף הזה דורש מקצוען בתחום השוערים”.

אנטמן כשוער מכבי חיפה. "הספר כבר מוכן" (צילום: מכבי חיפה האתר הרשמי)

“כולנו היינו בהיי, פשוט בחלום”

כאשר אנטמן מדבר על הישגים הוא נזכר בעונת 2003-2002 שבה העפילה מכבי לראשונה בתולדות הכדורגל הישראלי לשלב הבתים בצ’מפיונס ליג. “זה היה מדהים”, הוא אומר, “כולנו היינו בהיי, פשוט בחלום. כבר בשנת 1998 עם המאמן דושאן אוהרין הגענו לרבע גמר גביע אירופה למחזיקות גביע. גם אז זו היתה תקופה מדהימה, פתאום אנחנו מסתובבים באירופה”.

נקודת ציון נוספת שלו היתה כאשר אלי גוטמן קרא לו להיות מאמן השוערים של נבחרת ישראל – תפקיד שבו הוא נשא במשך ארבע שנים. “זו היתה חוויה נדירה”, הוא מספר, “כל כך התפתחתי כמאמן. התחברתי עם מאמני שוערים של נבחרות אחרות ויצרתי את הקשרים עם אופ”א – דבר שפתח לי הרבה כיוונים. בכלל, להיות בנבחרת זה כבוד גדול. ברמה האישית הגעתי לכל דבר אפשרי שקיים בכדורגל הישראלי. קיבלתי ועשיתי הכל מהכל, ויותר מפעם אחת”.

תן סיפור אחד או סיטואציה אחת שהכי זכורים לך בכל הקריירה שלך, כשחקן או כמאמן.

“יש המון, אני יכול לכתוב ספר”.

אז אולי תכתוב ספר?

“בואי ואגלה לך – הספר כבר מוכן. פגשתי מישהו לפני שנתיים שהעלה את הרעיון. אספתי חומרים, ובנקודה מסוימת עצרתי והרגשתי שאני עדיין לא מוכן להוציא ספר. משהו עם עצמי לא מבושל מספיק כדי שאוכל לומר ‘אני כותב ספר’. זו פנטזיה והספר ייצא. יהיו עוד פרקים כי יש עדכונים לאחרונה. האדם שעזר לי אמר שלפי הסיפורים זה יהיה ספר מעניין מאוד, מלא בפיקנטריה, מסרים לחיים. אני אחד שיש לו הרבה ציטוטים לכל מיני מצבים בחיים”.

גם אני רוצה פיקנטריה.

“אספר לך קטע מצחיק. מכיוון שהתרגלנו במכבי לקחת אליפויות ולמה שמגיע בעקבותיהן – הבונוס ששחר מחלק באופן נדיב ביותר – תמיד הייתי לוקח הלוואה מהבנק, וכשמנהל הבנק היה שואל אותי איך אתה מתכוון להחזיר אותה, הייתי עונה ‘עזוב שטויות, אנחנו לוקחים אליפות ואקבל מענק’. כך היה כמה פעמים, אך פעם אחת זכורה לי במיוחד ויהיו אנשים שיקראו את זה וייקרעו מצחוק. עונת 2010-2009, מחזור אחרון, אנחנו מול בני יהודה בבלומפילד, הפועל תל אביב באיצטדיון טדי מול בית”ר (מתגלגל מצחוק). אני עם ההלוואה, ומנהל הבנק נמצא באיצטדיון. לפני המשחק הזהרתי את השחקנים שאני חייב ניצחון. זה היה המשחק ההיסטורי שבו הפועל תל אביב לקחה אליפות בדקה ה־96. כולם היו מבואסים מזה שלא לקחנו אליפות, ואני הייתי מבואס מזה שאין לי בונוס לכסות את ההלוואה. בעונה שלאחריה לקחנו אליפות, אז גם החזרתי את ההלוואה”.

נמשיך בפיקנטי. מי יותר טוב – דוידוביץ’ או דודו אוואט?

“אתחיל מזה שעבדתי עם שניהם ביחד ומערכת היחסים בינם לביני, שהקפדתי עליה בחירוף נפש, היתה כל כך טובה ברמה המקצועית שזה היה תענוג לעבוד עם שניהם ביחד. בחוץ צוירה תמונה של מתח, אבל בזמן העבודה, שהיתה קשורה נטו לכדורגל, זה היה תענוג לעבוד עם שניהם. לגבי מי היה יותר טוב, אם את רוצה לפרוט את זה לפי חשבון הבנק, אני חושב שהתשובה ברורה”.

זה לא קשור לחוסר מזל?

“שאלת מי יותר טוב, אז אם לפי חשבון הבנק – זאת תשובתי. אוואט עשה קריירה אירופית שאין לה תקדים, הוא פשוט הוא לא קיבל מספיק הכרה בעניין הזה. לשחק עשר שנים בספרד ולהיבחר כמה פעמים לשוער השלישי הטוב ביותר – אין לזה תקדים. דוידוביץ’ הוא כישרון על ואין על זה ויכוח. אם נקרא לפציעות שעיכבו אותו חוסר מזל, אז נכון. אני מאמין שאם הוא היה בריא גם הוא יכול היה לעשות קריירה מפוארת בחו”ל. בשורה התחתונה, כשפורטים מה כל אחד עשה, זה כל כך ברור שזה לא בר השוואה. זה לא אומר שניר פחות טוב מדודו. בסופו של דבר מי שיותר טוב זה מי שהצליח יותר מבחינת הקריירה”.

אבי רן באמת היה כל כך טוב, או שזה רק מיתוס?

“היו לו יכולות גופניות נפלאות באופן בולט מאוד. אני מניח שאם היו בודקים אותו אז באמצעים שיש לנו היום היו מגלים שהוא היה מעל כולם באופן טוטאלי. הוא היה משיג את כולם בספרינט. את טובי החלוצים הוא היה משאיר מאחור. הוא ניתר מעל כולם. בכל דבר הוא היה יותר טוב, בכל פרמטר גופני. היה לו אומץ יוצא דופן, גמישות מטורפת. היכולות שלו היו מעל כולם. היום אפשר לבחון ולמדוד הכל בצורה מדעית, אז לא היה את זה. הוא היה מגיע רחוק. אז כן, הוא היה כל כך טוב”.

אתה יכול להבדיל בין שחקן שמשחק בשביל הסמל לשחקן שמשחק בשביל הכסף?

“כן, לגמרי. שחקני העבר, לא רק אני אלא כל אלה ששיחקו בשביל הסמל, גדלו על ערכים. לראות איך היום צעירים מתייחסים – או יותר נכון לא מתייחסים – לכך זה מבאס. במכבי צריכים ללמד את הצעירים על ההיסטוריה של המועדון, למען הסמל. שואלים למה הקבוצה לא מצליחה ויש הרבה סיבות, אבל מראות עיני זו נקודה שצריך לשים עליה את הדגש – לתת משמעות למועדון שקוראים לו מכבי חיפה. גם ללגיונרים וגם לדור הצעיר שגדל במועדון אפשר וצריך להנחיל את המושג הזה. כל אחד שמגיע צריך לדעת את ההיסטוריה של המועדון, את ה־DNA שלו. את הגאווה להשתייך למועדון כמו מכבי חיפה צריך ללמד”.

את הגאווה להשתייך למועדון כמו מכבי חיפה צריך ללמד” (צילום: כתום צלמים)

“חצי מחיי אני במכבי חיפה”

אנטמן גרוש כבר 17 שנים מגלית צ’רבו, שלה הוא היה נשוי במשך עשור פלוס חמש שנים כחברים. הם היו הזוג הכי יפה בקריות, ולתקופה מסוימת הוא גם היה גיסו של טל בנין שהתחתן עם יפית, אחותה של גלית. לשניים שני בנים, איך לא, שוערים. ניב שיחק העונה בדודרכט ההולנדית ואופק בעירוני נשר. שניהם מחפשים קבוצות לעונה הבאה. לטענת האב, הוא לא דחף אותם ללכת בדרכו אלא להיפך, אבל כשראה שיש להם כישרון הוא נכנע לרצונם ותמיד רוצה בהצלחתם.

“לפני שנה, רבע גמר גביע המדינה, הפועל חיפה מול מכבי חיפה. אני על הספסל של מכבי, ניב משחק בשער של הפועל. איך נגמר? קרה מה שרציתי שיקרה. ניב נתן משחק מצוין, גם היתה לו הצלה כזו שכולם נדהמו והוא נבחר לשחקן המצטיין, אבל אנחנו ניצחנו 0:1. זה היה פשוט מושלם”, הוא מספר בגאווה.

אני רוצה להחזיר אותך לעניין הפיטורים. ידעת שזה עומד לקרות?

“חודשיים לפני סיום העונה הופיעה ידיעה באיזה אתר על כך שיעקב אסייג יחליף אותי בעונה הבאה. מניסיוני ובגלל שאני חי בעולם של כדורגל הבנתי שאולי יש דברים בגו, הרי לא קם בן אדם בבוקר ומחליט לזרוק פצצה ולפרסם ידיעה שקרית, אאוט אוף דה בלו. המשכתי לעשות את עבודתי ולא מצאתי לנכון לבוא ולשאול את גיא לוזון לפשר הידיעה. וכך זה נשאר עד סוף העונה. אגב, היחסים בינינו היו מקצועיים וקורקטיים. כשהעונה הסתיימה הודיע לי המנכ”ל שיש מנהל מקצועי חדש והוא זה שיקבע את עתידי, אם אני ממשיך או לא. הבנתי שזה הכיוון”.

היו בידיך את כל הסמכויות מבחינת אימון השוערים?

“כן. אף אחד לא התערב לי. תמיד, לאורך כל שנותי כמאמן, עשיתי את תפקידי מהמקום הכי נקי, הכי מקצועי, הכי ישר והכי לויאלי. אני מחויב למקום, זה הבית שלי. חצי מחיי אני במכבי חיפה, וכך אני מתייחס למקום וכך מתייחסים אלי. הדבר המעניין הוא שכולם במערכת מרעיפים עלי רק דברים חיוביים”.

לעונה האחרונה היתה השפעה על פיטוריך?

“זו היתה אחת מהעונות הקשות ביותר שידע המועדון. הוחלפו ארבעה מאמנים וצוותים, זה לא פשוט. אני מרגיש שעשיתי את תפקידי בצורה טובה ושגם השוערים עשו את המוטל עליהם. אני יכול להבין את המהלך, גם אם הוא פגע בי. אני מבין את השיקולים בגלל שזה עולם הכדורגל. אם אתחיל עכשיו לנתח את הסיבות זה יקדם אותי במשהו? אתנחם במשהו? אז עכשיו להתחיל לנבור? זה סוג של למידה איך להתמודד עם מצבים כאלה בחיים. אלו בדיוק הטיפים שאני נותן לשוערים שלי – איך להתמודד עם הצלחה. זה יותר קשה מאשר להתמודד עם כישלון. אני חוזר על הדברים האלו כמו מנטרה בכל יום כבר שנים. את שואלת איך אני נשמע כזה אופטימי? כי עכשיו, כשזה הגיע אלי, אני משנן את המשפטים האלה על עצמי, ולכן אני ישן טוב בלילה”.

אנטמן עם יעקב שחר אחרי המעבר להפועל באר שבע. "אף אחד לא התערב לי" (צילום: צלמוס)