אלייך, סטלה מאריס

לפני כשנתיים וחצי, ואם לדייק בתאריך, בסוף אפריל 2019, הופיעה להקת הרוק החיפאית "סטלה מאריס" בפעם האחרונה. זה לא היה מופע סיום מתוכנן מראש או משהו כזה, וגם לא הייתה זו מגפת הקורונה שיותר מאוחר פשטה על המדינה. הלהקה שרה באותו ערב משירי "לד זפלין", מופע שהיא רצה איתו הרבה שנים ומושך אליו המון מעריצים. גם באותו הערב, בזאפה חיפה, היה מפוצץ. 40 דקות לאחר תחילת ההופעה, הבחינו חברי הלהקה שהם לא שומעים יותר את הגיטרה המובילה. כולם הביטו לעבר ניק מילר, לנסות להבין מה קרה לגיטרה שלו, ולמרבה ההפתעה, במקום שהוא אמור היה לעמוד, נותר חלל.

"קיבלתי דום לב", משחזר מילר את רגעי האימה, "זה מה שהתברר לי מאוחר יותר, כי אני לא ממש הבנתי איפה אני נמצא. התמוטטתי על הבמה".

היו סימנים מוקדמים?

"כלום, שום דבר. אני זוכר שאכלנו ושתינו לפני ההופעה בחדר האמנים. אני זוכר שהגיע מנהל האירוע כדי לומר שעוד חמש דקות הוא מכבה את האורות, כדי שנעלה לבמה. האורות כבו, עלינו לבמה ויותר אני לא זוכר דבר".

את זה שניגנת 40 דקות, אתה גם לא זוכר?

"לא זוכר כלום, הכל נעלם לי. בשנתיים האחרונות אני מנסה בכל מאודי לזכור , אבל לא זוכר כלום".

מה היה התאריך?

"25 באפריל 2019, היום שבו נולדתי מחדש. למזלי היו בקהל מתנדב מד"א ורופא שהוא חבר ונדמה לי שהייתה רופאה נוספת. למתנדב היה דפיברילטור ברכב, וזה מה שהציל אותי. בלי זה לא היה לי צ'אנס. כך אמרו לי כשהתעוררתי לאחר יומיים במחלקת טיפול נמרץ ברמב"ם".

"סטלה מאריס", ההרכב הנוכחי: ניר מילר – גיטרה; רוברט גבה – תופים; רמי שלמון – שירה; אלון בן ארצי – בס; פימה שוסטר – קלידים (צילום: קרן פרל)

מפגש מקרי עם דורי בן זאב

מילר (61), הגיע לארץ ב-1978 ממולדובה כשהיה בן 18, היישר לנצרת עילית. ארבע שנים לאחר מכן הכיר את פימה שוסטר שניגן על קלידים, ובעקבותיו נחת בחיפה. הם ניגנו קצת ביחד ובהמשך הקימו הרכב בשם "אורניום", אליו צירפו את הבסיסט דובי סוני. במשך כמה שנים שרו חומרים מקוריים, כולם באנגלית, אחר כך ניסו את מזלם בארה"ב, אך חזרו ארצה וצירפו את איתן כודרג'י המתופף ואת פבלו רוזנברג הסולן ("שמענו שהוא זמר בסדר"), ובנקודה זו החלו לכתוב ולשיר חומר מקורי בעברית. רוזנברג כתב טקסטים, מילר ושוסטר כתבו את המוזיקה, והחיבור עבד. בשנת 1992, כשהלהקה הוחתמה בחברת התקליטים "הליקון", אפילו שם עוד לא היה לה. ב"הליקון" קראו להם "להקת חיפה", אך החמישייה לא ממש התחברה לשם, עד שיום אחד, מפגש מקרי עם דורי בן זאב החיפאי, הוליד את השם "סטלה מאריס".

מילר משחזר: "פגשנו אותו, פבלו ואני, במלון הילטון בתל אביב, והוא שאל מהו המקום הכי יפה בחיפה. ענינו לו שיש המון מקומות יפים. הוא הנהן ואמר: 'אין יפה מסטלה מאריס'. הקרדיט כולו שלו. אני שירתתי בצבא בבסיס בסטלה מאריס, לאמא של פבלו קראו סטלה, החיבור היה מתבקש".

ב-10 בספטמבר 1992 הוציאה הלהקה את אלבום הבכורה שלה, "סטלה מאריס", והקליפ לשיר "אישתר" מהאלבום הוא הקליפ העברי הראשון ששודר ב-MTV, אך הוא הגיע למקום האחרון בתחרות קליפים של הערוץ.

שנתיים אחר כך, הם הוציאו את אלבומם השני, "השער נפתח", שהופק על ידי מפיק ההבי-מטאל המפורסם כריס טנגארידיס, שתחת ידיו עברו להקות מפורסמות כמו "בלאק סבאת'" ואחרות. השיר הכי מצליח מאותו אלבום, "נר על החלון" זכה להצלחה גדולה, כשרוזנברג שר אותו לאורך קריירת הסולו שלו ונחשב להכי מפורסם של הלהקה עצמה.

"פבלו עזב לקריירת הסולו שלו באוקטובר 1994", אומר מילר, "ואנחנו המשכנו בלי הפסקה. הקלטנו עוד שני אלבומים עם הזמר דודו אסרף והבסיסט אמיל הרוש, שהחליף את סוני. אלבום נוסף הקלטנו ב-2001 עם מני בגר כסולן, שבו ניגן מתופף חדש, ומיד לאחריו סוני חזר ללהקה. הופענו עם החומרים המקוריים שלנו, ובמקביל עשינו את המופע של 'לד זפלין'".

"אף פעם לא הרגשתי סופרסטאר". ניק מילר (צילום: קרן פרל)

למה דווקא הם?

"חשבנו לעשות מחווה לאיזושהי להקה. חשבנו על כל הלהקות שגדלנו עליהן, כמו 'דיפ פרפל', ובסוף החלטנו על 'לד זפלין', כי זה התחבר לכולם. יצאנו עם המופע לסיבוב הופעות בשנת 2002, מחווה לאלבומם הראשון, שיצא 40 שנה קודם. צירפנו את הסולן ברט וקנין, המתמחה בז'אנר ואת המתופף רוברט גבה. בהרכב זה פעלנו כשנה עד ששוב בוצעו חילופי תפקידים. שנה אחר כך הצטרף ללהקה הזמר דרור לוקץ', ולפני שהוא עזב, עוד הספקנו להוציא אלבום חדש, החמישי במספר, 'Searching for the Sun', שכולו באנגלית. האלבום הוקלט בלונדון בהפקה נוספת של כריס טנגארידיס".

אתה חייב לספר איך הייתם להקת החימום של 'דיפ פרפל' בהופעות שלה בארץ.

"חיממנו אותם בשלוש הופעות בקיסריה".

אז עשיתם קיסריה.

"(צוחק) זו הייתה סגירת מעגל בשבילי ובשביל פימה, כעולים מברית המועצות. כשגרנו שם זה היה סיפור להשיג הקלטות של להקות זרות בקסטות, ופתאום לעלות על אותה הבמה איתם, זה חלום ילדות. פנינו למפיק הישראלי שהביא אותם, זאב וייס, שאמר שללהקה בסדר גודל כזה לא עושים חימום, אבל כן הסכים לשלוח למפיקים שלהם כמה קטעי וידיאו שלנו. פחות משבוע לפני ההופעה הראשונה, אני לעולם לא אשכח את זה, אמרנו שאין סיכוי שנופיע, אף אחד לא חזר אלינו. חשבנו שבטח לקחו מישהו מהברנז'ה התל אביבית. פתאום קיבלנו טלפון והודיעו לנו שנפתח את ההופעות. אני הייתי בטוח שמדובר בהופעה אחת, אבל אז הבהירו לנו שזה לכל שלוש ההופעות שלהם בארץ".

ומה שרתם?

"חומרים שלנו, לא 'לד זפלין'. שרנו 30 דקות לפני כל הופעה.   כשכל הקהל שר 'נר על החלון', חברי 'דיפ פרפל' עמדו בצד וצילמו אותנו. אחרי זה הזמינו אותנו לשתות איתם".

פבלו היה בהופעה?

"פבלו הפסיד. עד היום הוא אומר לי שהוא מצטער על כך".

2017. האיחוד של "סטלה מאריס" (עם פבלו רוזנברג) באמפי שוני (צילום: איתן דואק)

"אנחנו לא קריוקי"

עזיבתו של רוזנברג הייתה טראומטית לחברי הלהקה, פחות למילר. די בסמוך להצטרפותו ללהקה, רוזנברג עבר להתגורר בתל אביב, ומילר, בעצתו, גם עבר להתגורר שם. המעבר המשותף קירב ביניהם, ורוזנברג הרגיש מספיק בטוח לשתף את חברו על כך שהוא מתכנן ביום מן הימים לפתוח בקריירת סולו.

"ניסיתי להניא אותו, אבל הוא היה נחוש", נזכר מילר, "התארחנו במעגל של דן שילון, ובסיום התוכנית פבלו סיפר לחברי הלהקה שהוא עוזב. אני כבר ידעתי על כך, ופבלו אמר לי 'אני רוצה שאתה תפיק לי את האלבום הראשון'. אמרתי בסדר, כי אנחנו כבר ממילא עובדים בצמידות בתל אביב, והמשכתי איתו גם לאלבום השני. הלהקה המשיכה לנגן, לעשות חזרות, אבל אני לא יכולתי לארוז הכל ולחזור לחיפה. עבדתי שם בבתי ספר, לימדתי מוזיקה, המשפחה הייתה איתי, אי אפשר לקפל הכל בלחיצת כפתור. בשלב מסוים הבנתי שאני בסך הכל מלווה זמר שהיה אצלי בלהקה שלי ואין לי רצון להמשיך. הלהקה חיכתה לי, עד שחזרתי לגור בקריות".

בשנת 2012, לאחר שהמשיכה להופיע ולהקליט ללא רוזנברג, התאחד ההרכב הראשון של "סטלה מאריס" (עם רוזנברג וכודרג'י) למופע לציון 20 שנה להקמתה. האיחוד זכה להצלחה רבה ולחשיפה גדולה בתקשורת, והלהקה אף הקליטה שיר חדש בשם "זיכרונות", תרגום של רוזנברג לשירו של דמיס רוסוס. ב-2014 חזרה "סטלה מאריס" לפעילות עם הסולן רמי שלמון ורוברט גבה בעמדת התופים, והחלה לרוץ עם מופע המחווה ל"לד זפלין" ברחבי הארץ.

מרוב החלפות, בוא נעשה סדר לגבי חברי הלהקה.

"הזמר שלנו הוא רמי שלמון, עורך דין במקצועו, שכבר הרבה שנים איתנו. הוא שר חומר מקורי וגם זפלין, זמר סוף הדרך; פימה שוסטר הקלידן עובד הרבה שנים בחנות 'כלי זמר' ומורה למוזיקה. אנחנו יחד משנת 82'; רוברט גבה, המתופף שלנו, עובד בחברת 'אוסם', אבל יש לו זמן גם לתופף; אלון בן ארצי הוא הבסיסט החדש והמוכשר שלנו, הוא סטודנט והחבר הכי צעיר בלהקה. אני מורה למוזיקה בפנימיית 'אהבה' המון שנים. יש לי שם להקה והמון גיטריסטים תלמידים. הופעתי 12 שנים עם מיקי גבריאלוב, עושה הפקות פה ושם, וחי ממוזיקה".

עם סטיב מורס, גיטריסט "דיפ פרפל" בקיסריה

כשאתם שרים זפלין אתם נאמנים למקור?

"לא, זה כל הקטע. אני לא יכול לשמוע להקת קאברים, זה נשמע לי כמו קריוקי. אני נגד זה, זה אוי ואבוי. כל להקת קאברים שמנסה לעשות אותו הדבר כמו המקור, צריכה להבין שזה לעולם לא ייצא אותו הדבר. אם אני רוצה לשמוע את המקור, אני אשמע את האלבום שלהם. אנחנו לא משנים את המנגינות, חס וחלילה, אנחנו עושים את מה שאנחנו מרגישים, אבל בנגינה שלנו. זה יוצא יפה, כי אנחנו גדלנו על המוזיקה הזו. בכל הופעה אנחנו משנים טיפה בתוך הנגינה, אבל לא מנסים לחקות תו-תו או שהזמר יישמע כמו המקור. אנחנו לא קריוקי, אנחנו 'סטלה מאריס'".

מי הקהל שלכם?

"הקהל שלנו די ותיק, לרוב הוא בגילאי 40 פלוס, הם גדלו איתנו. לפעמים מצטרפים ילדים להורים".

למעשה, לאחר שנתיים וחצי אתה סוגר מעגל.

"ב-28 באוקטובר, לאחר שנתיים וחצי בהן לא הופעתי, אני חוזר להופיע, בדיוק באותו המקום ועם אותו המופע. 'סטלה מאריס שרה לד זפלין' בזאפה חיפה".

חושש?

"בטח שכן. אבל אומרים שהברק לא מכה באותו המקום פעמיים, אז אני מאמין בזה. אני קצת מפחד, אבל אני חייב לעבור את זה, חייב להתגבר על הפחד, כי אם לא, אז אני לא אופיע יותר".

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

הקורונה גם באה לך בזמן, אם אפשר להגדיר זאת כך.

"אין ספק שבשנתיים שהייתי זקוק להחלמה, גם הקורונה עזרה כשלא היו הופעות. היה לי זמן להתאמן בחדר כושר, לחשוב ולנוח. הייתי בטיפול נמרץ, וכשהתעוררתי, לא הבנתי מה אני עושה שם. זכרתי שצריכה להיות הופעה, והשאלה הראשונה ששאלתי את אשתי, דיאנה, הייתה 'איפה הגיטרות שלי?'. זה הדאיג אותי מאוד. הייתי מאושפז שבועיים ואחר כך התחלתי בשיקום, שבעצם נמשך עד היום. עברו שנתיים וחצי ואני חוזר לאותו מקום".

זה היה ברור שאתם ממשיכים?

"ברור שזה היה ברור. אני חייב את זה, אם אני לא אנגן ואופיע, מה כבר נשאר לעשות בחיים. לשבת בבית ולהסתכל על התקרה? להסתובב בים? יש לי עוד זמן לזה. עם כל הפחד, עם זה שעדיין יש לי פוסט טראומה, אני חייב לעשות את זה. בחזרות אני מסתדר, ואני בטוח שגם ההופעה תעבור בשלום. ההופעה תיתן לי כוח להמשיך. הכל באנרגיות חדשות וטובות, וגם אני חדש, בן שנתיים, אז יאללה".

היה רגע שחשבת שתיאלץ לפרוש?

"כן, ברור. היה לי את הפחד הזה, ועדיין יש לי קצת. אני בטוח שאם עכשיו יציעו לי לצאת לסיבוב הופעות, לא אעשה זאת. הופעות פה ושם בשמחה, לפחות עד שאני ארגיש ממש מוכן ואהיה בטוח".

זו רק חסימה בראש, או שיש משהו פיזיולוגי שמונע ממך?

"לא חושב שיש לי בעיה פיזיולוגית, זה בראש ולא עוזב אותי. אני חושב המון, למה דווקא לי זה קרה. הייתי במוות קליני כ-20 דקות ויצאתי מזה. זה מלמעלה. אני מאמין שזה כוח עליון, כי סיפרו לי שרק אחוז אחד יוצא מזה בחיים".

"קיבלתי את החיים במתנה, ואני גם יודע למה". עם פבלו רוזנברג (צילום: איתן דואק)

אז קיבלת את החיים במתנה בגלל כוח עליון?

"כן, קיבלתי אותם במתנה ואני גם יודע למה. כי הייתי מאוד נאמן למוזיקה ובגלל שאני כל כך אוהב מוזיקה ועשיתי הרבה ויתורים בשביל לעסוק בזה. הגעתי למצב הזה כשהייתי על הבמה. אם לא הייתי על הבמה, היה נגמר הסיפור, מבחינתי. זה קרה מול קהל רב, וזה מה שהציל אותי. אם זה היה קורה בחדר האמנים, יכול להיות שלא הייתי שורד. יכול להיות מאוד שהלהקה הייתה איתי בחדר, אבל מה הם יכלו לעשות?".

אני מאמינה שתחקרת אותם על 40 הדקות האבודות על הבמה.

"הם היו בשוק. פתאום הם הפסיקו לשמוע את הגיטרה ורק שמעו מין 'בום', בגלל הגיטרה שנפלה. הם לא ראו אותי נופל, לא הייתה תאורה מלאה, היה די חשוך, כמו שקורה בהופעות מוזיקה. לקח להם כמה שניות להבין".

מי התעשת ראשון?

"מול הבמה ישב מתנדב מד"א, בחור בשם ענבר אוזן שבא להופעה בגלל החברה שלו שמאוד אוהבת זפלין. חודש קודם לכן הוא רכש את הדפיברילטור כדי שיהיה לו ברכב, על כל צרה שלא תבוא. הוא ישר קלט מה קרה ועלה לבמה. באולם היה גם חבר שלי, הכירופרקט חוסאם תלחמי, שקפץ לבמה, ולמזלי גם עזר לי. הכרנו לאחר שהוא למד אצלי גיטרה, הוא גם מוזיקאי".

אתה מזמין אותם למופע?

"הם אורחי כבוד. כבר אמרתי להם שבכל מקום שאופיע, הם מוזמנים. הזמנה פתוחה לכל החיים".

דבר כזה שם דברים בפרופורציה. גם הכוכבים נופלים.

"אף פעם לא הרגשתי סופרסטאר, גם כשהיינו בשיא ההצלחה, אבל נכון, דבר כזה שם אותך בפרופורציה לגבי החיים. מי חשב על דבר כזה. באותו היום נסעתי בכיף להופעה, הייתי מבסוט. הביאו לנו ארוחה לחדר האמנים, מאחורי הקלעים. ישבנו, צחקנו. הכי מזעזע שלאחר המקרה שלי, שלושה גיטריסטים שונים נפטרו מדום לב, והכרתי את כולם. רוני פיטרסון, שדווקא שאל בווטסאפ את אחת מהזמרות שהתארחו אצלנו, איך אני מרגיש. היינו צריכים להופיע ביחד כמה פעמים בפסטיבל של גיטריסטים. קבענו לעשות דואט משותף. כששמעתי מה קרה לו ולגיטריסט יהונתן פרינג', זה החזיר אותי אחורה ועשה לי לא טוב. כל המוזיקאים שמכירים אותי מתקשרים כדי לשאול מה קרה, חושבים שאני רופא ויש לי תשובות. כל שיחה כזו מחזירה אותי אחורה".

אפשר ללמוד לקח מהמקרה שלך?

"אני חושב שיש עכשיו יותר מודעות וצריך להחזיק דפיברילטור בכל מקום, כי זה מכשיר מציל חיים. שלחתי הרבה חברים מוזיקאים ללכת להיבדק, לא להיות כמוני, לטמון את הראש בחול. אנשים חייבים לעשות בדיקות, אני אף פעם לא הייתי אצל רופא, כי הרגשתי טוב, חשבתי שאני בריא ואין לי שום בעיה. אבל צריך ללכת להיבדק. אני יודע איך חיים מוזיקאים, הם לא קלים, אוכלים מלא בחוץ, מעשנים, כל הזמן בלחץ. אחרי המקרה הפסקתי לעשן. הייתי מעשן 'מרלבורו' אדום קבוע, אבל הרופאים אמרו לי שאם אני רוצה להמשיך לראות אותם, כדאי שאפסיק. אלכוהול אף פעם לא שתיתי, רק קוקה קולה".

יש לך ילדים?

"כן. יש לי בת אחת דניאל, בת 29, שהייתה בהופעה יחד עם חבר שלה. היא קיבלה שוק. בעקבות המקרה היא עשתה קורס והיא מתנדבת במד"א. היא ואשתי עוזרות לי, עד היום, מטפלות בי, אני כמו שיח' בבית. אני חייב המון תודה למרכז הרפואי רמב"ם, לפרופ' גיל בלוטין ממחלקת ניתוחי הלב שטיפל בי. כל הצוות שם היה כל כך נהדר. כששחררו אותי, מהפחד, לא רציתי ללכת, רציתי להישאר איתם".

רוזנברג לא יגיע להופעה?

"בשנה הבאה, אני מאמין שבחודש אפריל 2022, יהיה לנו איחוד עם פבלו".

רגע, זה ספוילר.

"30 שנה לסטלה מאריס, ברור שיהיה איחוד, אנחנו כבר מדברים על זה. עשינו בזאפה תל אביב מופע עמידה לרגל 20 שנה. עשינו באמפי שוני איחוד ל-25 שנה, ובשנה הבאה נתאחד שוב עם פבלו ונגנים אחרים. רק שנהיה בריאים ב-2022. מי יודע מה יהיה, אומרים שהגל החמישי בדרך. הלוואי שזה ייגמר כבר הדבר הזה".